כאשר הגיעו שליחי מלך פרס לבקר את מלך מוקדון, פיליפוס, קידם את פניהם בנו של המלך, אלכסנדר, וללא שהיות החל לשאול אותם שאלות מפורטות על ממלכת פרס, צבא המלך והמלך עצמו. הנסיך הצעיר היה בן 4. כך מתוודעים בראשית הספר לדמות שהיתה לאגדה עוד בחייה (הקצרים): אלכסנדר הגדול.
המספרת, <mark>מרי רנו</mark>, טווה את סיפורו של אלכסנדר מילדותו ועד עלייתו למלכות תוך הסתמכות על האנקדוטות המעטות על שנותיו טרם עלייתו למלכות, ואת ה

כיצד יוצקים פסל ארד? ראשית, מכינים עותק של הפסל עשוי משעווה, אותה מעצבים לפרטי-פרטים. את פסל השעווה מצפים בעדינות בשכבת חימר שעוטפת אותו מכל הכיוונים למעט שני פתחים קטנים בקצוות מנוגדים של הפסל. את פסל השעווה המצופה בחימר מכניסים לכבשן, אשר גם מקשה את החימר וגם מתיך את השעווה, הזולגת החוצה מאחד הפתחים. כעת יש ברשותנו תבנית חימר של הפסל, אליה יוצקים ארד מותך, הממלא את חללי התבנית, מתמצק, ואז שוברים

זה הספר השני של <mark>מרי רנו</mark> שאני קורא (לאחר "מות יומת המלך" - שאני מרגיש צורך לקרוא שוב). אין ספק ש<mark>מרי רנו</mark> יודעת לכתוב רומנים היסטוריים. נראה לי שלאחרונה יש פריחה בתחום זה של הספרות, אך מהצצה בחלק מהספרים שמתפרסמים וקריאה של אחדים, הרושם שקיבלתי היה מאכזב פעמים רבות. כדאי למי שרוצה לכתוב רומן היסטורי לקרוא קודם ספר של <mark>מרי רנו</mark>. כאן הקורא לא מואכל בכפית באירועים ופרטים היסטוריים (שטובים אח"כ למשחקי טריו