“אז ברור שאיך שהספר יצא ישר רצתי להשיג לי עותק, ואפילו קניתי את הגרסה האנגלית-בריטית (ולא האמריקאית). דן בראון יצא במותחן חדש שגיבורו הוא ידידנו רוברט לנגדון. כרגיל בראון מקסים ומלהיב אותנו בתיאורי האומנות והארכיטקטוקה - ממש עושה חשק ללכת ולעקוב אחרי המקומות במציאות בנק' העלילה השונות, הפעם בראון מעניק לנו נק' מחשבה פילוסופית מעניינת שבה מתעסק הסיפור (כמובן שלא נגיד בדיוק מהי, כדי לא לעשות לכ”

“*** חיכיתי הרבה לדן בראון הבא שייצא. די אהבתי את הקודמים שלו, הם סוחפים, אינטיליגנטיים, ולא לגמרי צפויים. אני מעריץ אנשים שמצליחים לתפור עבודת מחקר אינטנסיבית על דברים שהם לעתים מדעיים יבשושיים משהו, או סתם "גיקיים", לסטורי-טלינג מעניין. יגידו מה שיגידו על דן בראון, אבל הוא בהחלט עושה את העבודה. הספר הזה נפתח לא רע, וגולש די מהר לסיפור בלשי מותח מאוד, שמתנהל בכמה וכמה מישורים במקביל. מהיכרות”

“כבר מתחילת קריאת הספר מורגש כי הסופר כותב את הספר כך שיהפוך לתסריט. תחילתו של הספר אינה מותחת אולם לאחר כ-100 עמודים כשהדמויות מתחילות לרדוף ולברוח המתח מתגבר. לדעתי הספר צריך היה להסתיים כ-100 עמודים אם לא 200 לפני. יד יותר קשה של עריכה היתה הופכת את הסיפור למותח יותר ומוצלח הרבה יותר. אני קיבלתי את התחושה שהספר יכול היה להיכתב ע"י סופר אשר החל "להתקרב לדת" והוא מנסה לקרב אנשים נוספים. לסיכו”

“אז ברור שאיך שהספר יצא ישר רצתי להשיג לי עותק, ואפילו קניתי את הגרסה האנגלית-בריטית (ולא האמריקאית). דן בראון יצא במותחן חדש שגיבורו הוא ידידנו רוברט לנגדון. כרגיל בראון מקסים ומלהיב אותנו בתיאורי האומנות והארכיטקטוקה - ממש עושה חשק ללכת ולעקוב אחרי המקומות במציאות בנק' העלילה השונות, הפעם בראון מעניק לנו נק' מחשבה פילוסופית מעניינת שבה מתעסק הסיפור (כמובן שלא נגיד בדיוק מהי, כדי לא לעשות לכ”

“*** חיכיתי הרבה לדן בראון הבא שייצא. די אהבתי את הקודמים שלו, הם סוחפים, אינטיליגנטיים, ולא לגמרי צפויים. אני מעריץ אנשים שמצליחים לתפור עבודת מחקר אינטנסיבית על דברים שהם לעתים מדעיים יבשושיים משהו, או סתם "גיקיים", לסטורי-טלינג מעניין. יגידו מה שיגידו על דן בראון, אבל הוא בהחלט עושה את העבודה. הספר הזה נפתח לא רע, וגולש די מהר לסיפור בלשי מותח מאוד, שמתנהל בכמה וכמה מישורים במקביל. מהיכרות”

“כבר מתחילת קריאת הספר מורגש כי הסופר כותב את הספר כך שיהפוך לתסריט. תחילתו של הספר אינה מותחת אולם לאחר כ-100 עמודים כשהדמויות מתחילות לרדוף ולברוח המתח מתגבר. לדעתי הספר צריך היה להסתיים כ-100 עמודים אם לא 200 לפני. יד יותר קשה של עריכה היתה הופכת את הסיפור למותח יותר ומוצלח הרבה יותר. אני קיבלתי את התחושה שהספר יכול היה להיכתב ע"י סופר אשר החל "להתקרב לדת" והוא מנסה לקרב אנשים נוספים. לסיכו”