“"ודאי מוזר להיחשב לדבר מה רצוי רק בזכות חוזק מפרקיך, כח גידיך וכוח הסיבולת שלך. מוזר, לקבל את ההרגשה שאין כל טעם בהימצאך פה, שם או בכל מקום, אלא אם אתה עובד - עובד - עובד - ועם זאת לדעת שבכל זאת הינך כאן, כשרק מדי פעם בפעם, רק לעתים נדירות, כקרן קלושה המאירה במקום אפל, מפציעה שאיפה לדבר מה טוב יותר. ודאי מוזר להרגיש שבעיני הנעלים עליך כמעט ואינך אנושי, ולחשוש שהם אולי צודקים בדעתם, שבאמת דמית לבהמ”