#
<mark>ג'נט וינטרסון</mark> היא אדם כועס, שכעסה מאיים למוטט את העולם השברירי בו היא חיה. למה אני מתייחסת לסופרת ולא לספרה? כי הספר הזה הוא היא. כמוה כועס, תזזיתי, קופץ מנושא לנושא, מנסה להסביר את הבלתי ניתן להסבר, מגייס תובנות מן הגורן ומן היקב, כדי להפוך עולם כיאוטי למשהו שאפשר לחיות בו. ולא כל כך מצליח.

תינוקת בת מספר שבועות נמסרה לאימוץ באנגליה של שנות ה- 60 לבני זוג ממעמד הפועלים. הם היו עניים, מעוטי

"כשאימא כעסה עליי, וזה קרה לעתים קרובות, היא הייתה אומרת: 'השטן הוליך אותנו לעריסה הלא נכונה'".

כך מתחילה <mark>ג'נט וינטרסון</mark> את סיפור חייה.
ג'נט ילדה מאומצת, שגדלה בשנות השישים בבית דתי ועני באקרינגטון, אשר בצפון אנגליה.
אמא הייתה דתית, מטורפת, ודיכאונית.
אמא נהגה להחזיק אקדח במגירת המטליות, אבל בעיקר ירתה ציטוטים מהברית החדשה,
כמה צטוטים מסולפים מקלאסיקות, ואף נהגה לערבב אותם זה בזה,
לכל

למה לקרוא את הספר למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית? של <mark>ג'נט וינטרסון</mark>?
את מי הוא עשוי לעניין? ראשית, כל מי שחוו אימוץ ונושאים עימם שאלות של שייכות וזהות. שנית, מי שחוו שיגעון, או מטפלים באנשים המתמודדים עם מצוקה נפשית. ולבסוף, כל מי שמתחבט בשאלה האוניברסלית: עד כמה אני מוכן להתפשר על חיי כדי להתאים למה שמוגדר "נורמלי"? ועד כמה אני מעז לבחור במה שיביא לי אושר אמיתי, גם אם המשמעות היא

אני ממש הזדהתי עם סיפור חייה . המון דברים הזכירו לי את סוג החינוך שנהגו אימותינו להעביר ולהטמיע בקרבנו. רואה את זה ככפתורים שמטרתם להילחץ ואז להרגיש אשמה או דחיה וכדומה....אז צריך אומץ לצאת ממצב זה והצעד הראשון כמו שעשתה הסופרת הוא להכיר בעובדות ולא לייפות אותן. כל אחת בדרכה שלה. אז מבחינתי הספר סוגר מעגלים אצלה וזה מעשה שניתן רק לנסוק ממנו ולעוף ללא כבלים מיותרים . מבחינתי שאפו גדול............

ממואר מעולה. תיאור קורע לב, מרתק ומצחיק במידה של כור ההיתוך שבו נוצרה סופרת ייחודית. לא תמיד סופר יודע לקחת את החומרים שמהם הוא נוצר ולהפוך אותם לסיפור שעומד בפני עצמו כחוויית קריאה. כאן היא מצליחה. הוריה מתוארים באופן שגם מעורר חרדה אל הילדה שהיא עצמה היתה וגם מצליח להפוך אותם לדמויות נוגעות ללב המנסות להחזיק מעמד בנסיבות חיים שנכפו עליהן.