|
|
|
1.
|
|
דרך כואבת ונואשת עוברת רונית כשהאסונות פוקדים את ביתה ופוגעים בבנותיה. הכאב חושף עכבות מילדות לא פתורה ומאבק על הנשיות, על האימהות, על הזוגיות ובסוף גם על השפיות. היא מתמודדת עם הבחירות שעשתה בחייה, הטעונות בכוח הרסני ומאיים. היא יוצאת למסע נקמה בעצמה ובבחירות הגורליות שהטילו עליה משא כבד משאת. במסעה היא צוברת כעסים נגד כל מי שנקרה בדרכה - רופאים, יועצים, בירוקרטיה חסרת פשרות, נשים הרות המזקיפות בגאווה את בטנן, תינוקות בגינה הציבורית המחייכים בעונג מהעגלות, חטטנות מכוערת מסביב שחודרת לה לקרביים, אמא שמטיפה לה כל בוקר מוסר דרך הטלפון אך רחוקה מלתמוך בה, בעל ראשון שבשעת משבר תמיד התגונן ב"אמרתי לך", ובעל שני ששותק והיא מתגעגעת ל"אמרתי לך" קטן, שייתן לה פסק זמן לנשום. רק כשהכעס שוכך, אור קלוש מסתנן מבעד לסדקי התריסים ומנביט ניצנים של אהבה. "יש סימנים שהאהבה תחזור אחרי החגים", היא מנחמת את עצמה בדרך להשלמה. אף שזו אהבה שבירה ופגיעה, יש בה לתת לחיים לזרום ולהציע לרונית הסתכלות שונה על חייה. תמי גיל נולדה בקיבוץ יגור ומתגוררת בכוכב - יאיר. עסקה שנים רבות בהוראת ספרות ולשון בבתי - ספר תיכוניים ובמכללות. בשנים האחרונות עברה הסבה מקצועית והתמחתה בהידרותרפיה (טיפול במים). המפגש עם המטופלים, היכרות מקרוב עם האדם המוגבל ומשפחתו, שיחות רבות עם אנשי מקצוע וצפייה בהתמודדות עם הכאב הם התשתית לרומן זה. פרסמה שני ספרי שירה וקובץ סיפורים קצרים, וזהו הרומן הראשון שלה....
|
|
2.
|
|
בסוף כל הקצים, לאחר שהרומן יסתיים והכאב יגליד לצלקות, יגיח יותם מהמבצר שבנה לו וימצא את רבקה לצידו. היא הרי נצחית, ושום מוות שטותי לא יוכל לה. היא תקבור את כל הנפשות בנות החלוף שפועלות סביבה, ותמשיך לרבוץ על מיטת חוליה - כבדה, רופסת, חדלת חיים אך נושמת. הא ימצא בה את האם שלא הייתה לו, אף שאין בה רמז למשהו דמוי אם. הוא יגלה את יופייה האבוד שנכווה כבר פעמיים ויחזיר לה את כבודו. הוא ימצא בלא-אדם הזה ששנים מבקש למות נפש בוכייה, שביערה ופגיעה. תאומה לנפשו.
מערכת היחסים המתפתחת בין הדמויות ברומן היא מורכבת, רגישה, פגישה, טעונה ובעיקר לא-צפויה. היא סוחפת את הקורא למחוזות רחוקים בזמן ובמרחב, אך קרובים ונוגעים עד כאב בהוויתם האנושית.
זהו הרומן השני של תמי גיל. הראשון, "המים היו רטובים", זכה לאהדת הקוראים בשל העלילה הפסיכולוגית, המעמידה את הדמות הראשית והכוחות הטמונים בה במצב של חוסר אונים מול גורל מאיים ותובעני....
|
|
5.
|
|
"שני הגברים שנכנסו באופן מפתיע לחיי הם באמת יותר מדי... אחרי שנים של נישואים מסודרים ומבטיחים מצאתי את עצמי בלי נישואים, ועם שניים".
לאחר שננטשה גם על ידי הבעל המיתולוגי וגם על ידי שני מחזרים נלהבים, שאחד טוב בדיבורים והשני נהדר בזיונים, נזרקת רותי אל עולם הפנויים-פנויות הסוער והמלהיב מצד אחד, והמאכזב והמעיק מצד שני.
בהומור, בעסיסיות וברגש רב משרטטת המחברת את מסעה של אישה לא צעירה אל פרק ב' של חייה, מסע שהוא למעשה מסע חיפושים אל עצמה, בתקווה להחזיר את חייה למסלולם. במהלך מסעה היא פוגשת במציאות כואבת, ומבינה שלא תוכל לבנות זוגיות חדשה עד שלא תמצא נקודת איזון חדשה לחייה.
זהו הרומאן החמישי של תמי גיל. ארבעת ספריה הקודמים: "המים היו רטובים", "שניים", "אלוהי הטרפש" ו"מינוס אחת" .
במקביל ליציאתו לאור של ספר זה, רואה אור רומן נוסף פרי עטה "אהבנו לאט". בשני הרומנים עומדת אישה מול אובדן, ולא מצליחה לשקם את חייה בדרכים מקובלות. השבר כל-כך גדול שהיא נאלצת לבנות את עצמה מחדש.
...
|
|
6.
|
|
באמצע החיים, בלילה של שגרה מיטיבה, הבשורה התדפקה על דלתה. בעלך נהרג בתאונת דרכים, אמרו לה, והיא קפאה על מקומה ללא ניד עפעף. ומאותו רגע היא הסתגרה בבועה. לא נתנה לאיש, כולל ילדיה, לחדור לשם.
עם סימני ההתאוששות הראשונים והטיפול בכספים ובמסמכים, דליה מתחילה להבין שנותרו בידיה רמזים על התנהלותו של בעלה בשנים האחרונות, שלא דמתה למה שהכירה. הרמזים צורבים ומאיימים על האיזון השביר, שבנתה לאט ובכאב בימי האבל. ככל שהיא נוברת בעברו, כך האידיליה והאהבה ששכנו ביניהם מתנפצות לאחר מותו. הניסיון והתבונה שצברה בחייה אינם מקלים, והמכשולים הולכים וגובהים.
החיטוט בחיי בעלה והניסיון לשחזרם הם מסע כואב אך מרתק, שדרכו היא גם נחשפת למסע חייה. רק כשהיא מתחילה להבין את חייה, ובעיקר את מה שהשתבש בהם, הכאב מרפה מצעקתו. השקט החדש אמנם לא משכיח את האובדן, אבל מרחיב את הריאות, מרווח איברים צפופים, ומאפשר לה לנשום בשלווה. בתום מסע ארוך ומטלטל, האהבה ששניהם ידעו חוזרת לשכון בזיכרונה, והכעסים מפנים מקומם לגעגועים.
במקביל ליציאתו לאור של ספר זה, רואה אור ספרה הדיגיטלי "יותר מידי", אף הוא בהוצאת "ספרי צמרת". בשני הרומנים עומדת אישה מול אובדן, ולא מצליחה לשקם את חייה בדרכים מקובלות. השבר כל-כך גדול שהיא נאלצת לבנות את עצמה מחדש....
|
|
8.
|
|
אריק מושבניק מדרום הארץ בשנות החמישים לחייו, מגלה את קסם הטרפש ונשבה בסודותיו. כל שנה בזמן הבשלת הטרפש הוא זוכה להארה שמאצילה משפעתה גם על שאר עונות השנה. כך הוא מכין עצמו לחודש הזה, בין פורים לפסח, שבו הוא עומד מול חידותיו ואלוהיו בשוטטות צוענית ומחזורית נעדרת קו התחלה או סיום, הוא מחפש אחר עברו ומהותו בין השדות החוליים בשיטוטיו הוא בא חשבון עם עצמו ועם אשתו, הוא חופר מן האדמה את תמצית הגבריות השקטה,, הנחבאת, השותקת, החושקת, ומתוודע לראשונה בחייו לאישה זרה שמהלכת עליו בקסמיה. אל תוך הדו-שיח בין אדם לאלוהיו ובינו לבין עצמו נשזר סיפור בלשי המתחקה אחר מתכון הטרפש שהסתירה אמו לפני מותה, אריק יודע שעד שלא ימצא את מבוקשו לא ינוח בשקט, כי רק מטעמים אלה של אמו עשויים להשיב את תחושת הבית והמשפחה שנשחקה עם השנים....
|
|
10.
|
|
"יש לה רק חמש שעות להתעורר לאיזה תור, ולראשונה זה זמן רב משהו מתקומם בה נגד העמידה המטופשת הזאת. מאז שאלכס נעלם, משהו אצלה השתבש בסדר היום, והיא כבר לא מצליחה להגיע ראשונה או שנייה כמו פעם. מקומה הזדנב לאמצע התור, ולפעמים אפילו לקראת הסוף. היא לא מבינה אם זאת היא שמאחרת, או אחרים שמקדימים, אבל בטוחה שמשהו אצלה יצא מאיזון".
שרה, אישה בת 45, עומדת בתור לחיים, בתור לאֲבדון, בתור לביטוח לאומי, בתור למבצע בסופר... ויום אחד זה קורה – התור מְזַמן לה מסע אל תוך נפשה ולעולם מחוצה לה. היא לא התכוונה למסע הזה, אך החיים הובילו אותה אליו.
הבא בתור הוא רומן ייחודי בכתיבתו – משחק מילים ודימויים מכלום ועד הכול. הוא משקף חיים שאף אחד לא בוחר, ובכל זאת כולם מכירים. שרה היא גיבורה אפרורית שגם אם לא תתקרבו אליה, קרוב לוודאי שתוקירו את מאמציה הנואשים לַחבור לחיים.
זה הרומן השמיני של תמי גיל. כשאר ספריה שראו אור, גם ספר זה מאופיין בייחודו – טשטוש גבולות בין עבר להווה, בין גוף ראשון לשלישי ובין דמיון למציאות, עד ש... גם הגיבורה לא תמיד יודעת אם היא הדוברת של עצמה או של דמות מעברה....
|
|
