לפני כמה חודשים נפטר <mark>מוחמד עלי</mark>, המתאגרף שהיה גם לסמל המאבק של השחורים בארה"ב לשיוויון. בערך באותו זמן התוודעתי ל<mark>מוחמד עלי</mark> אחר, טהא <mark>מוחמד עלי</mark> - משורר פלסטיני יליד ספוריה (היום ציפורי), שנפטר לפני כמה שנים. בשיריו מצאתי קול צלול הנטוע עמוק בתוך החיים הממשיים על האדמה הזו, ואינו נכנע לקלישאות. עלי מבטא את חוויית ה"צומוד" הפלסטיני באופן האמתי ביותר בעיני - הקשר הטבעי, האישי, לאדמה, לבית, לנופי הילדות.