“ארתור שופנהאואר אמר: "עושר הוא כמו מי ים, ככל שנשתה יותר כן נהיה צמאים יותר. הוא הדין בפרסום". המותחן הזה עוסק בכסף, פרסום, נאמנות, בגידות, אהבה, מערכות יחסים ועוד. וככה זה מתחיל... ציטוט עמוד 7: "לבי הולם באוזני: השעון נוקש 03:32 כשאני שומעת רעש בקומה התחתונה. הוא עלול להעיר את הילדים, ודי במחשבה הזאת כד לאלץ אותי לצאת מתחת לחומה המנחם של השמיכה".... ובהמשך... ציטוט עמוד 9: "מה קרה?”

“מה אהבתי בספר? 1. את הפרקים הקצרים יחסית ואת הקריאה הקולחת והזורמת. 2. את ההתפתחות העלילה הדרמטית. 3. את התיאור הדרמטי של התפרקות הקן המשפחתי ואת הניסיונות להשיב את הסדר על כנו. 4. את זה שלא עיבדו אותו לסרט קולנוע למרות שזה היה ממש מתבקש. מה לא אהבתי בספר? 1. את הסוף. ניסיון קלוש להפתיע שלא עומד במבחן ההיגיון וגם לא ממש מפתיע. בשורה התחתונה: אפשר לקרוא. אבל רק אם אין משהו יותר טוב.”

“וואוו. זה מה שיש לי לומר. הרבה הרבה זמן שלא קראתי ספר כל כך מעולה, סוחף, מסעיר. אם הייתי יכולה לומר לכם את הריגוש שעבר בגופי לאורך כל הספר , המתח, הצפייה לגלות עוד ועוד אבל אינני יכולה. לכן רק אכתוב. מהרגע שאחזתי אותו בין ידי לא הצלחתי להוריד אותו אף לא לרגע. הספר כתוב בצורה רהוטה ומושכת. הסופרת דאגה כל כמה עמודים לסדר אותנו. כלומר אם לרגע חשבנו שאנחנו יודעים מי הרוצח, אחרי שני עמודים הכל משתנ”

“ספר מתח נחמד. לא אהבתי את פיצוח הרצח בסוף הספר בשל חוסר ההגיון והבהירות שבו. כל הקטע של תוכניות טלוויזיה בתחום פשע שהינם מוטיב מרכזי בספר, גרמו להסטה מיותרת של העלילה. היתרון בספר המתח הזה הוא בפרקים הקצרים , בכתיבה הקולחת ובעובדה כי מפענחת הפשע הינה אישה. כפועל יוצא מכך, נמצאית בדילמה בין הרצון לפענח את הרצח ולהוקיע את הרוצח לבין שאיפתה הטבעית לשלמות התא משפחתי. לדעתי, ספר זה מתאים יות”

“ארתור שופנהאואר אמר: "עושר הוא כמו מי ים, ככל שנשתה יותר כן נהיה צמאים יותר. הוא הדין בפרסום". המותחן הזה עוסק בכסף, פרסום, נאמנות, בגידות, אהבה, מערכות יחסים ועוד. וככה זה מתחיל... ציטוט עמוד 7: "לבי הולם באוזני: השעון נוקש 03:32 כשאני שומעת רעש בקומה התחתונה. הוא עלול להעיר את הילדים, ודי במחשבה הזאת כד לאלץ אותי לצאת מתחת לחומה המנחם של השמיכה".... ובהמשך... ציטוט עמוד 9: "מה קרה?”

“מה אהבתי בספר? 1. את הפרקים הקצרים יחסית ואת הקריאה הקולחת והזורמת. 2. את ההתפתחות העלילה הדרמטית. 3. את התיאור הדרמטי של התפרקות הקן המשפחתי ואת הניסיונות להשיב את הסדר על כנו. 4. את זה שלא עיבדו אותו לסרט קולנוע למרות שזה היה ממש מתבקש. מה לא אהבתי בספר? 1. את הסוף. ניסיון קלוש להפתיע שלא עומד במבחן ההיגיון וגם לא ממש מפתיע. בשורה התחתונה: אפשר לקרוא. אבל רק אם אין משהו יותר טוב.”

“וואוו. זה מה שיש לי לומר. הרבה הרבה זמן שלא קראתי ספר כל כך מעולה, סוחף, מסעיר. אם הייתי יכולה לומר לכם את הריגוש שעבר בגופי לאורך כל הספר , המתח, הצפייה לגלות עוד ועוד אבל אינני יכולה. לכן רק אכתוב. מהרגע שאחזתי אותו בין ידי לא הצלחתי להוריד אותו אף לא לרגע. הספר כתוב בצורה רהוטה ומושכת. הסופרת דאגה כל כמה עמודים לסדר אותנו. כלומר אם לרגע חשבנו שאנחנו יודעים מי הרוצח, אחרי שני עמודים הכל משתנ”

“ספר מתח נחמד. לא אהבתי את פיצוח הרצח בסוף הספר בשל חוסר ההגיון והבהירות שבו. כל הקטע של תוכניות טלוויזיה בתחום פשע שהינם מוטיב מרכזי בספר, גרמו להסטה מיותרת של העלילה. היתרון בספר המתח הזה הוא בפרקים הקצרים , בכתיבה הקולחת ובעובדה כי מפענחת הפשע הינה אישה. כפועל יוצא מכך, נמצאית בדילמה בין הרצון לפענח את הרצח ולהוקיע את הרוצח לבין שאיפתה הטבעית לשלמות התא משפחתי. לדעתי, ספר זה מתאים יות”