“ארתור שופנהאואר אמר: "עושר הוא כמו מי ים, ככל שנשתה יותר כן נהיה צמאים יותר. הוא הדין בפרסום".
המותחן הזה עוסק בכסף, פרסום, נאמנות, בגידות, אהבה, מערכות יחסים ועוד.

וככה זה מתחיל... ציטוט עמוד 7: "לבי הולם באוזני: השעון נוקש 03:32 כשאני שומעת רעש בקומה התחתונה. הוא עלול להעיר את הילדים, ודי במחשבה הזאת כד לאלץ אותי לצאת מתחת לחומה המנחם של השמיכה"....

ובהמשך...

ציטוט עמוד 9: "מה קרה? הוא מטלטל את הראש וגורר את עצמו לשירותים של מטה ומתחיל לשטוף ידיים, פתיתי דם ומים חומים מסתחררים ויורדים בפתח הניקוז. "פול!" הוא מנגב את פניו בכתפו ומהנהן. "הרגתי אותה..." ...
נשאלת השאלה: את מי?

בד בבד באותו לילה צעירה בת 26 , שעבדה בחברת ההפקות של פול נרצחת...
איך זה מסתדר עם הכלב?
האם פול הוא הרוצח?
לא הגיוני שכבר בתחילת המותחן, התשובה תתנוסס מול הקורא, למרות שבהמשך כל שבילי המידע מובילים לפול... קיט מטילה ספק בדברי פול... והיא כבר לא בטוחה שזה הגבר שנישאה לו.

המותחן כתוב על ידי קיט פורמן, ומי זו קיט פורמן?

קיט פורמן נשואה לפול פורמן. לפול אלה הם נישואי פרק ב'. לשניהם נולדו שני ילדים ג'וש ואוה.

קיט בת 37 נשואה באושר ו"עושר". יש לה הכל: היא נראת טוב, בעל אוהב וחתיך, בית מפואר, ילדים מקסימים וכסף שנוזל בין האצבעות. מ-ו-ש-ל-ם!

אבא של קיט בגד באימה בזמנו, ולכן האם נישאה בשנית, והיא עצמה גדלה בצילו של אב חורג, אך לא הוחסר ממנה דבר.

פול בא ממעמד חברתי גבוה, למד בבית ספר "שנחשב", ואימו התגוררה באחוזה ענקית. הוא גדל עם כפית של זהב בפה, על מגרשי הטניס, והמהדורות הראשונות של הספרים.

כיום, פול מנהל ביד רמה חברת הפקה לטלביזיה, וקיט עובדת בתוכנית שבועית בסגנון הצהובונים "פשע מול המצלמות" שלוש פעמים בשבוע. לי זה קצת הזכיר את התוכנית של רפי גינת "בשידור חוקר".

שניהם הכירו באוניבריסטה ביומה הראשון, כשפול היה כבר סטודנט בשנה ג'.

קיט לא הייתה מוכנה לוותר על "העושר"... "אצלנו הכול בסדר"... זה הקו שהנחה אותה, עד כדי כך שהיא שיקרה לחוקרי המשטרה... גם פול שידר "עסקים כרגיל". מה שמזכיר לי את הציטטה של סידני סמית: "נישואין הם כמו זוג מספריים: הם מחוברים באופן שאי אפשר להפרידם, הם נעים בדרך כלל בכיוונים מנוגדים והם פוגעים בכל מה שנכנס ביניהם". הציטטה הזו תפורה על קיט ופול פורמן.

לדוגמא ציטוט עמוד 49: "מותק?" אני כופה על עצמי את החיוך המסנוור ביותר ונכנסת לחיבוק הזה, סוגרת את הבריח בכלוב נישואינו".... כך היו חייהם- בתוך כלוב!

למראית עין הכול היה בסדר, אבל קיט לא האמינה לפול, וההסבר שהסיבה לשרידי הדם, הם כתוצאה ממפגש עם כלב בכביש , לא הניח את דעתה עד לסוף המותחן ועד ש...

לאורך העלילה קיט התפתלה עם אי הנאמנות לעצמה ולילדיה, הפכה עולמות, חפרה מתחת לשכבות החיוך, והמשיכה לעטוף עצמה כעכביש בקן.

פול וקיט היו מאוחדים בפני העולם החיצון, אך ההתפרקות והכרסום בחייהם בוצע בין הקירות בבית. ברגעי החולשה קיט, ולמרות התושייה הרבה שהפגינה, היא לא תמיד השכילה להקיא את צרותיה, על האדם הנכון. כיוון שכך, גם הקירות בבית המפואר החלו להתפורר... והתחילו סדקים, וכידוע לכם סדקים רואים, על כל המשתמע מכך.

החברה הכי טובה של קיט היתה ג'יסי שלא בדיוק הלך לה בחיים, ועד שיום אחד ג'יסי מודיעה לקיט שעלתה על דרך המלך... קיט בשלה... ציטוט עמוד 83: "....אבל מה איתי? האם כל מה שחשבתי שהוא טוב ואמיתי הנו שקר? האם נפלתי לפח ..., בניתי את חיי ואת אושרי על הונאה?"

אין הרבה דמויות במותחן הזה, קל להתחבר אליו ולעקוב אחר ההתרחשויות. הוא זורם, הפרקים קצרים , אם כי הרגשתי שבשני שליש של הספר, היו פרקים שאפשר היה לתמצתם, ולהמעיט בתיאורים נרחבים. לדעתי התיאורים רק האטו את הקצב ופגמו במקצב כיאה לספרי מתח.

התאוצה העיקרית בסיפור מתבצעת בשליש האחרון של הספר, ובעצם זה השליש שחיסלתי את החשדות ממספר שחקנים... עד שהשחקן הראשי הופיע עם הפתרון...שמסתיים כך...

ציטוט עמוד 317: "הוא נועץ בי מבט ארוך... הוא מחייך את החיוך העקום שלו ומניח יד על כתפי. "את לא סומכת עלי, קייט?" ואז הוא קורץ. קריצה איטית, סקסית וערמומית.

השמש נעלמת מאחורי ענן, שאני יודעת שהשמים הם תכלת תמידית. אני מתרחקת ממנו, עיני לא סרות מפניו. רגע חולף, ואני מתקדמת צעד, נמשכת בקשרים הכורכים אותנו יחד. ואני קורצת אליו בחזרה."

אגב, בסיפור הזה יש איזה משחק לדעתי מטופש שהחברים משחקים, ולי הוא לא היה ברור, או שאני לא הבנתי אותו. המשחק נקרא "רצח בקריצה" כשם הספר.

נשאבתי למותחן הזה וסיימתי אותו ביום אחד. זה מסוג המותחנים הקלילים.

כן, הוא בהחלט מרתק, מסקרן וקריא עם כמה פיתולים שאהבתי. מעניין מתי מישהו מאנשי הקולנוע, יעמיד את המותחן הזה לסרט. אין לי ספק, שאם שהתסריט והבימוי יהיו טובים, זה יהיה סרט שובר קופות, ואוהבי סרטי המתח והאימה יתמוגגו עליו.

אם אתם מחפשים משהו קצר וקליל – קחו את המותחן הזה.
אם אתם מחפשים פה את יו נסבו – אז זה לא הספר הזה.
כספר ביכורים יקבל אצלי 4 כוכבים מתוך 5 כוכבים.
מובטחת לכם קריאה נעימה לכמה שעות נעימות ולפעמים לא צריך יותר מזה.
לי יניני”

“מה אהבתי בספר?
1. את הפרקים הקצרים יחסית ואת הקריאה הקולחת והזורמת.
2. את ההתפתחות העלילה הדרמטית.
3. את התיאור הדרמטי של התפרקות הקן המשפחתי ואת הניסיונות להשיב את הסדר על כנו.
4. את זה שלא עיבדו אותו לסרט קולנוע למרות שזה היה ממש מתבקש.

מה לא אהבתי בספר?
1. את הסוף. ניסיון קלוש להפתיע שלא עומד במבחן ההיגיון וגם לא ממש מפתיע.

בשורה התחתונה: אפשר לקרוא. אבל רק אם אין משהו יותר טוב.”

“וואוו. זה מה שיש לי לומר.
הרבה הרבה זמן שלא קראתי ספר כל כך מעולה, סוחף, מסעיר. אם הייתי יכולה לומר לכם את הריגוש שעבר בגופי לאורך כל הספר , המתח, הצפייה לגלות עוד ועוד אבל אינני יכולה. לכן רק אכתוב. מהרגע שאחזתי אותו בין ידי לא הצלחתי להוריד אותו אף לא לרגע.
הספר כתוב בצורה רהוטה ומושכת. הסופרת דאגה כל כמה עמודים לסדר אותנו. כלומר אם לרגע חשבנו שאנחנו יודעים מי הרוצח, אחרי שני עמודים הכל משתנה. ותאמינו לי שליצור סוף מפתיע זה קשה. אכן הופתעתי מהסוף. היא לימדה אותנו בספר על אהבה אמתית מה היא, על בגידות, על טעויות שאנשים עושים ועל איך ברגע אחד כל החיים המושלמים שלך יכולים להתהפך. והכי חשוב היכולת לסלוח.
אני נהניתי מכל רגע ממליצה בחום.”

“ספר מתח נחמד.

לא אהבתי את פיצוח הרצח בסוף הספר בשל חוסר ההגיון והבהירות שבו.
כל הקטע של תוכניות טלוויזיה בתחום פשע שהינם מוטיב מרכזי בספר, גרמו להסטה מיותרת של העלילה.

היתרון בספר המתח הזה הוא בפרקים הקצרים , בכתיבה הקולחת ובעובדה כי מפענחת הפשע הינה אישה. כפועל יוצא מכך, נמצאית בדילמה בין הרצון לפענח את הרצח ולהוקיע את הרוצח לבין שאיפתה הטבעית לשלמות התא משפחתי.

לדעתי, ספר זה מתאים יותר לסרט...”