נמצא לו אדם, מסתובב לו בעולם, עם מחשבותיו, הרהוריו, רצונותיו. הרבה אנשים אינם מביטים על אנחתו של אדם מבוגר או על עץ מתכופף ברוח... אבל אדם זה מביט. ועוד איך מביט. אולי נכון יותר לומר מתבונן. תבונתו היא על אחרים וסיפור חייהם ועל עצמו. אותו אדם, שמו יאיר, נפלט מחיי משפחה, עוזב את שכונתו ועובר להתגורר בשכונה אחרת. הקשר עם ילדיו כמעט ונותק, גירושיו מותירים בו איזה חותם (בלשון עדינה) ואת פשר חותם זה הו

טוב, לא ברור לי איפה להתחיל את הסקירה על הספר הזה כי יש לי שאלות, כל כך הרבה שאלות עליו.

אולי נתחיל בעלילה הבסיסית. אז יש כאן מורה לשעבר שמושעה מהוראה בשל סטירה לתלמיד ומרצה את עונשו בעזרת עבודות שירות בבית אבות נווה שמחה בירושלים. חוץ מהעונש הוא גם גרוש, ולכן גר במקום שאינו ביתו הרגיל, ואב לשני ילדים מנוכרים. בעקבות עבודות השירות הוא גם עובר לגור בבית האבות, וחובר לשלושה קשישים המתגוררים במקום