כשהייתי תלמידת תיכון, צפיתי באדיקות בסדרה "סיינפלד". הסדרה התאימה במיוחד לשעת הערב המאוחרת בה שודרה - מצחיקה וקלילה, ועם זאת לא יוצרת את תחושת תאי מוח הנמחקים ברדידות וחוסר אינטיליגנציה. התכנית ודמויותיה מודעות לעצמן, וכך גם ההומור שלהן - הפרק האחרון בסדרה, בו נשפטות הדמויות לישיבה בכלא בשל אנוכיותן וחוסר עזרה לזולת, מביע זאת היטב. ג'רי, ג'ורג', איליין וקריימר מרוכזים בעצמם, לא קשובים לאחר, מונעים

ראשית כל אני אוהבת פילוסופיה ובשנתיים האחרונות חזרתי לזה.החלטתי כן לקרוא את זה למרות שלסיינפלד כסידרה לא התחברתי. בגלל שהרגשתי שלדמויות לא קורה שום דבר והן נשארות אותו דבר שטוחות,כולם אומרים לי איך את לא מבינה שזאת הפואנטה של הסידרה?אתם בטח שואלים את עצמכם איך נתתי לספר הזה 5 למרות שאני לא אוהבת פילוסופיה? פשוט אהבתי את הניתוח של הדמויות בספר ומהותם הפילוסופית פחות הסידרה שלעצמה.