לדוגמה אני חוטף במעופה את המלה ``זמן``. מלה זו היתה זכה בתכלית, מדויקת, הגונה ומהימנה בשימושיה, כל עוד שיחקה את תפקידה בשיחה ובהיותה מבוטאת בפי מישהו שביקש לומר דבר-מה. אך הנה היא לבדה במערכה, לאחר שתפסנוה בכנפיה. היא מתנקמת. היא מביאה אותנו לידי מחשבה שיש בה משמעות יתירה היא תכלית בפני עצמה, היא נעשתה תשוקה פילוסופית נוראה. היא נהפכת לחידה, לתהום, לעינוי המחשבה... כל מלה, כל אחת מן המלים המתירות לנו לעבור ביעף את מרחבה של מחשבה מסוימת ולעקוב אחרי הדחף שבמהלך האידיאה המעצבת לעצמה את ביטוייה, נראית לי כאחד מאותם קרשים קלים שמטילים מעל שוחה או מעל נקיק בהרים והמאפשרים את מעברו של האדם המהלך עליהם בתנועה מהירה. אכן, עליו לעבור בלא לשקול את צעדיו, עליו לעבור בלא שייעצר - ומעל הכל, אל ינסה להשתעשע בריקוד על פני הקרש הרופף הזה כדי לבחון את כוח התנגדותו!... שאם לא כן, עד מהרה ירעד הגשר השברירי ויתמוטט גם יפול לתהום. הוועצו נא בנסיונכם: תמצאו שאיננו מבינים את הזולת ואף איננו מבינים את עצמנו אלא הודות למהירות שבמעברנו דרך המלים. לעולם אסור להתעכב ולהשען עליהן, שאן לא כן אנו מסתכנים בהתפרקותו של כל רצף לשוני, ולוא הבהיר ביותר, לחידות, לאשליות מחוכמות אם פחות ואם יותר....

יצירת המופת השירית "בית הקברות הימי" מאת פול ואלרי, אחד מענקי השירה הצרפתית והמערב-אירופית במאה העשרים, מובאת כאן בתרגום כפול – פיוטי ומילולי – מאת המשורר והמתרגם דורי מנור, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. עוד כולל הספר מסה מאת פול ואלרי על חיבור "בית הקברות הימי" ומבחר הרהורים על השירה פרי הגותו של המשורר הגדול. לתרגומו צירף דורי מנור מסה נרחבת מפרי עטו, "מעבדת המתרגם", והוא חושף בה את "אחורי הקלעים" של מלאכת התרגום, על שלל שיקוליה והכרעותיה. מסה זו היא טקסט מקצועי חיוני לכל מתרגם שירה ופרוזה מכל שפה ולכל לשון. "תרגום 'בית הקברות הימי' – זה לא פחות מנס שירי מזהיר. ספק אם מצויים בשירת העולם שירים קשים לתרגום יותר משיר מופלא זה [...]. תרגומו של מנור הוא מושלם. הוא מתבסס על הבנה מעמיקה מאוד שמצאה את ביטויה הן בתרגום עצמו הן בהערות שהוסיף לו המתרגם. הופעת תרגום כזה מצעידה בכמה צעדים קדימה לא רק את אמנות התרגום לעברית אלא גם את כלל התרבות הלשונית-השירית שלנו. הופעתו היא מאורע ספרותי שאינו נופל בחשיבותו מזו של הופעת יצירת המקור השירית המשובחת ביותר." (פרופ' דן מירון) דורי מנור, יליד תל אביב, הוא חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת לשנת 2009 ופרס ראש הממשלה ליוצרים עבריים לשנת 2007. עורך כתב העת לספרות "הו!" ועורך ראשי בהוצאה לאור של "סל תרבות ארצי". פרסם עד כה שלושה קובצי שירה: "מיעוט" (הקיבוץ המאוחד, 2001), "אלפא ואומגה", לִבְרית שכָּתב עם אנה הרמן לאופרה, שהועלתה על במת האופרה הישראלית (הקיבוץ המאוחד, 2001) בהלחנתו של גיל שוחט ובניצוחו של גארי ברתיני, ו"בריטוֹן" (אחוזת בית, 2005). ב-2012 יראה אור מבחר מקיף משיריו, בעריכת פרופ' דן מירון, בהוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד....

האדם והקונכייה הוא אחד הטקסטים החמקמקים ביותר בספרות המאה העשרים. מסה קצרה זו נכתבה על ידי פול ואלרי בשנות השלושים, לאחר שכבר עבר כברת דרך ארוכה כמשורר וכמחבר. כמו רוב עבודות הפרוזה של ואלרי, גם "האדם והקונכייה" הוא חיבור עשיר הכולל אילוזיות ספרותיות, מדעיות, היסטוריות, ואחרות, המדגימות את הידע האנציקלופדי והרחב שאסף ואלרי כאוטודידקט שקדן. הטקסט עובר בצורה חופשית בין תיאורים בהירים ומדעיים, הרהורים פרטיים והתפייטות סימבוליסטית. [...]למרות אופייה המינימליסטי, המסה הזאת נחשבת לפיסת הפרוזה המורכבת ביותר שכתב ואלרי....

"'מסע הוא פעולה היוצרת קשר בין ערים לשעות, אך מה שיפה עד מאוד במסע, ופילוסופי ביותר בעיניי, הוא פסקי הזמן בין העצירות." כך נפתחת המסה השיבה מהולנד, שאת שמה קיבל קובץ זה. המסה מסתיימת במילים: "המסע הוא מלאכה דומה למדי לאיזו סימפוניה.' נראה כי בכל אחד מארבעת הטקסטים המאוגדים בקובץ זה עורך ואלרי מסע למגוון של נושאים, במהלכו הוא בוחן מושגים שונים כזמן וכמקום, מחשבה ותנועה, אמיתי וכוזב, חלום ועֵרות, תודעה ושפה – ודומה שבכולם הוא מציג לפנינו את המתח שבין האידאה הטהורה והמוגבלות הבלתי נמנעת של האקט תוך שהוא נותן קדימות לפוטנציאל האידאי האין־סופי על פני הפרקטיקה." [מתוך אחרית הדבר מאת ענת רנן]. פול ואלרי נולד ב־1871 ומת ב־1945. הוא נקבר בבית הקברות של סֵט, עיירת הולדתו לחוף הים התיכון....

"אגב דיוני בלאונרדו תעיתי כה הרחק, עד שפתאום אינני יודע איך לחזור אל עצמי" [פול ואלרי]פול ואלרי ראה בלאונרדו דה וינצ'י איש אשכולות אולטימטיבי, התגלמות גאונית של השכל והרוח, הדמיון והיצירתיות הרב־תחומית, שאין לה אח ורע בתולדות האנושות. ובמידה לא מעטה, אך בענווה המתבקשת, השתקפות מסוימת של עצמו, או לפחות של מי שהיה רוצה להיות. [ראובן מירן]...