בְּחֶדֶר חָמִים וְאָח בּוֹעֶרֶת מֵאֶדֶן חַלּוֹן הַמַּשְׁקִיף אֶל נוֹף בְּרֵאשִׁית אֲנִי כּוֹתֵב עַל אַהֲבָה וּכְאֵב עַל תֹּם וּתְשׁוּקָה עַל נִפְלְאוֹת הַטֶּבַע עַל הַבְּרִיאָה כְּפַרְפַּר הַחַיָּב לְמַצּוֹת אֶת הָרֶגַע.   בכתיבתו של דויד הכול מתמזג - האדם, החי, הצומח. כולם מארג אחד. שפה אלוהית. מפה כמוסה. יש בה סוד וקסם. הדובר הולך בעולם ומנסה לפענח. לגעת. לדעת. לאהוב. האדמה שלו רועדת. יודע לא ויודע. נוגע ולא נוגע. כתיבתו של דויד היא מסע של גילוי. היא שיר, היא סיפור. היא דרך. ההלך הולך ומתקלף. ואיתו גם אנחנו.   יעל צבעוני...

להעיף מבט ביופי הזה שיש מעולם לא פגשתי מישהו שרואה ככה טבע. מעולם לא פגשתי מישהו שאוהב ככה טבע. מעולם לא פגשתי מישהו שמרגיש ככה טבע. המבט של דויד מונסונגו מקבל ממשות דרך מילים ותצלומים. כך הוא מחזיר את הראשוניות של הדברים – של אישה, טיפה, הר, פרפר. דרכו נוכל לחוות קרבה לאדם, לטבע, לעולם, לחיים. המבט של דויד מונסונגו משקף את החיבור הגדול שלו לחיים. את החיבור הגדול של החיים אליו. ודרכו - דרך מילותיו, דרך מראותיו, דרך העדשה שלו - אנחנו יכולים להרגיש ולהתאהב. לפגוש ולטעום מהיופי הזה שיש.  יעל צבעוני...