בְּחֶדֶר חָמִים וְאָח בּוֹעֶרֶת


מֵאֶדֶן חַלּוֹן הַמַּשְׁקִיף אֶל נוֹף בְּרֵאשִׁית


אֲנִי כּוֹתֵב עַל אַהֲבָה וּכְאֵב


עַל תֹּם וּתְשׁוּקָה


עַל נִפְלְאוֹת הַטֶּבַע


עַל הַבְּרִיאָה


כְּפַרְפַּר הַחַיָּב לְמַצּוֹת אֶת הָרֶגַע.


בכתיבתו של דויד הכול מתמזג - האדם, החי, הצומח. כולם מארג אחד. שפה אלוהית. מפה כמוסה. יש בה סוד וקסם. הדובר הולך בעולם ומנסה לפענח. לגעת. לדעת. לאהוב. האדמה שלו רועדת. יודע לא ויודע. נוגע ולא נוגע. כתיבתו של דויד היא מסע של גילוי. היא שיר, היא סיפור. היא דרך. ההלך הולך ומתקלף. ואיתו גם אנחנו.


יעל צבעוני