מאירה וייס (ילידת 1947) היא פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה של הרפואה, המדע והגוף. בעבר כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה באוניברסיטה העברית, כיושבת ראש לימודי המגדר באוניברסיטה וכיושבת ראש האגודה האנתרפולוגית הישראלית. מ-1995 ואילך, היתה חברה בועדת הלסינקי הגבוהה של ממשלת ישראל. מ-2011 מרכזת השתלמויות תהל"ה (הורים לילדים הומואים, לסביים וטראנסג'נדרים).
בעלת דוקטורט בהצטיינות, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
פרסמה ספרים ומאמרים רבים, ביניהם "אהבה התלויה בדבר" (ספרית פועלים, 1991), העוסק, בין היתר, בשאלה האם אהבת הורים לילדם הביולוגי היא "טבעית" ואינה מותנית בדבר ו"הגוף הנבחר: הפוליטיקה של הגוף בחברה הישראלית" (באנגלית, הוצאת אונ. סטנפורד, 2002).
נשואה+שניים ומתגוררת ברמת השרון.

מאירה וייס (ילידת 1947) היא פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה של הרפואה, המדע והגוף. בעבר כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה באוניברסיטה העברית, כיושבת ראש לימודי המגדר באוניברסיטה וכיושבת ראש האגודה האנתרפולוגית הישראלית. מ-1995 ואילך, היתה חברה בועדת הלסינקי הגבוהה של ממשלת ישראל. מ-2011 מרכזת השתלמויות תהל"ה (הורים לילדים הומואים, לסביים וטראנסג'נדרים).
בעלת דוקטורט בהצטיינות, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
פרסמה ספרים ומאמרים רבים, ביניהם "אהבה התלויה בדבר" (ספרית פועלים, 1991), העוסק, בין היתר, בשאלה האם אהבת הורים לילדם הביולוגי היא "טבעית" ואינה מותנית בדבר ו"הגוף הנבחר: הפוליטיקה של הגוף בחברה הישראלית" (באנגלית, הוצאת אונ. סטנפורד, 2002).
נשואה+שניים ומתגוררת ברמת השרון.