"אני האויב הכי מסוכן שיהיה לך." הוא נעץ בי מבט ואמר, 'כי בכל פעם שתסתכלי עליי, את תזכרי מישהו טוב.'" *** אלקסיו הפך ליתום ונרדף בגלל אבא שלי.  הילד המתוק שהכרתי בילדותי נטמן באדמה מול עיניי, אך כעת חזר מן המתים והופיע כרוח רפאים. המטרה שלו הייתה חיסול חשבונות, אבל לא רק... הנסיך האפל והיפהפה, לבוש בחליפת ארמני, נהג באופן אכזרי ואגרף בידו את שערי כדי להבהיר לי שחיי כפי שהכרתי אותם עומדים להשתנות.  אלקסיו היה מוכן להקריב את כולנו כדי למצוא את אחיו, ואני הייתי קלף המיקוח האולטימטיבי – נקודת התורפה של אבי, שקבר בתיבת פנדורה סודות מהעבר.  אלקסיו צדק בשני דברים: בכל פעם שנשאתי את מבטי אל השובה האכזר שהתנהג כזר מוחלט, כל מה שהצלחתי לראות הוא את החבר הכי טוב שלי ואת החיוך הרחב שחצה את פניו ונצרב בזיכרוני. אבא שלי הלך והתגלה כאדם אחר לחלוטין ממה שהכרתי. שקרן.  לא אשכח את היום שבו ראיתי את ארון הקבורה הקטן של אלקסיו מתכסה בחול. כמה בכיתי אז, כשהודיעו לכולם וגם לי שהנסיך מת. *** "הספר הזה העיף לי את המוח!" – מתוך הבלוג Naughty Book. "רכבת הרים עוצרת נשימה של סכנה וחושניות אפלה." – סקיי וורן, מחברת רבי־המכר של הניו יורק טיימס. "קינקי, סקסי ואפל – בנסיך המאפיה יש כל מה שאני אוהבת בספר שנשארים ערים איתו כל הלילה ולא יכולים להוריד אותו מהידיים!" – מולי אוקיף, מחברת רבי־המכר של הניו יורק טיימס. אניקה מרטין קצרה תשבחות רבות על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר של וול סטריט ג'ורנל, יו. אס. איי. טודיי ועוד...   בעברית ראו אור ספריה: 'אסירה' ו'בת ערובה', שזכו להצלחה בקרב הקוראים. ...

ויקטור היא הייתה אהבת חיי. יפהפייה וקורנת. עד שבגדה במשפחת המאפיה שלנו – המשפחה היחידה שהכרנו אי־פעם. אבֵל ומוכה צער, נקמתי בשם כבוד הכנופיה. רצח מהיר ואכזרי. ליבה כבר לא פועם יותר. שלי קרוע לגזרים. כשגיליתי שהייתה חפה מפשע, הרגשתי שאני הרוס. עכשיו, כעבור שנים – איכשהו, לא יודע איך – היא כאן, בחיים. הנזירה שמתפללת ולא חושפת את פניה. לכודה בצידה השני של מצלמת רשת. איך זה ייתכן? הם חושבים שאני אובססיבי, שאני מדמיין רוחות רפאים. אבל תמיד אזהה אותה. תמיד אזהה את טנצ'קה שלי. אניקה מרטין קצרה תשבחות רבות על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר של הניו יורק טיימס, הוול סטריט ג'ורנל והיו־אס־איי טודיי. בעברית ראו אור ספריה: דואט אסירה ו־בת ערובה, נסיך מאפיה אפל, וכעת – נסיך מאפיה מרושע. זהו החלק השני בסדרת נסיכי המאפיה. ...

אן הייתי אמורה לערוך תחקיר חשאי ומהיר במוסד לחולי נפש מסוכנים, אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב על מטופל 34. הוא היה צעיר ויפהפה להפליא, אלא שהסיפור שלו לא הסתכם בזה. גופו היה כבול בכוח למיטה ובגיליון שלו לא הופיעו שם או עבר פלילי. מה האנשים האלה מסתירים? כעיתונאית, האינסטינקטים שלי זעקו לשמיים. אנשי הצוות חשבו שהוא מסומם עד כדי כך שראשו מרוקן מכל מחשבה, אבל תפסתי אותו מביט בי כשאיש לא הסתכל. הקשר בינינו בעבע כשנכנסתי לחדר, וכשעינינו נפגשו – ידעתי שהוא רואה אותי כפי שאף אחד אחר לא ראה. הייתי אמורה לפעול לפי הוראות העורך שלי – גם לי היו סודות – אבל כל מה שקשור במטופל 34 היה מחשיד בעיניי. איך יכולתי שלא לחקור? אניקה מרטין קצרה תשבחות רבות על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר של הניו יורק טיימס, הוול סטריט ג'ורנל והיו־אס־איי טודיי. בעברית ראו אור ספריה: דואט אסירה ו־בת ערובה, נסיך מאפיה אפל, נסיך מאפיה מרושע, וכעת – נסיך מאפיה פראי. זהו החלק השלישי בסדרת נסיכי המאפיה והוא כולל נובלת בונוס מתנה – חג המולד של משפחת דרגושה....

מיליארדר נחשק. גיבורה כובשת. שנון וקורע מצחוק. גראמפי & סאנשיין. בולי. כלב אחד הורס. אלוהים, מתברר שהכלב הקטן והמתוק שאימצתי הוא מיליארדר! אני ויקי, הלוחשת לכלבים. (לא באמת, אבל זה מה שהשכנה הקשישה שלי תמיד אמרה.) וכשהיא מתה, היא הפתיעה את כולם כשהורישה חברה בשווי מיליונים לכלב שלה סמאקרס, והכתירה אותי בתור הדוברת שלו. בפתאומיות מוחלטת הפכתי ממנהלת חנות מרצ'נדייז לאחת שיושבת בחדר ישיבות אלגנטי בוול סטריט, כשסמאקרס על הברכיים שלי, והבן של השכנה שלי – הנרי לוק, כלומר הרווק המבוקש ביותר בניו־יורק – שולח אליי מבטי זעם מהצד השני של השולחן. השמועה שרצה היא שהנרי הוא גאון עסקי שמוכשר בחדר המיטות לא פחות מאשר בחדר הישיבות. וכן, הוא הורס. סקס־בחליפה־של־שבעת־אלפים־דולר. אבל... הוא מתנשא ומרגיז. הוא מסרב להקשיב לי כשאני מתעקשת שלא רימיתי את אימא שלו. הוא חושב שהוא יכול להיות בריון ולהשתלח בי, לשחד אותי, לשלוט בי, אפילו לפתות אותי. ואולי נשות מנהטן אוכלות מכף היד שלו, אבל לי כל כך נמאס מגברים עשירים שחושבים שהעולם בכף ידם. אין מצב שהחיוך הממזרי יצליח לגרום לו להיכנס לתחתונים שלי. החיוך הממזרי... ההורס... שאי אפשר לעמוד בפניו. טוב, נו, מי בכלל צריך תחתונים?...