גילה היא גננת בגן ילדים ונשואה לאיציק, מנהל אגף במתקן כליאה של שב"ס. הם גרים בבית עם חצר במושבה. גילה אף פעם לא בגדה באיציק, עד שהיא מתאהבת במוטי, טכנאי מזגנים שעבר עם אשתו לוסיאנה להתגורר בבית לידם. מתפתחת ביניהם אהבת אמת ותשוקה אובססיבית, למרות שגילה לא נותנת לו ללכת עד הסוף. איציק מצדו מנהל רומן סוער עם אורה דדון, אשתו של אסיר ממשפחת פשע שיושב אצלו באגף. הוא אינו מודע לעובדה שאשתו בוגדת בו, אבל כשהוא מקבל רמזים על הבגידה הוא לא יכול להמשיך להתעלם מהם ומתעמת אתה. בדיוק אז מוטי מתקשר אליו ומבקש פגישה, ואורה דדון מבקשת ממנו אקדח. מכאן הדרך לרצח קצרה. מישהו יירה במישהו אחר. מישהו יתחמק מעונש ומישהו ייכנס לכלא על לא עוול בכפו. שכן טוב הוא רומן מותח ומצחיק המתאר את גלגוליו של מרובע אהבים מלא תשוקה, אבל גם יצירה נוקבת על הישראליות מודל 2010 ועל העברית של ימינו. רונית ידעיה רושמת באופן מדויק, באכזריות, ובה בעת בקלילות רבה, את התאווה שלנו לנדל"ן ולרוחניות, לכפרה ולסקס פרוע, ומצליחה להקליט ממש את הלשון "הישראלית" שאנו מדברים בה, לשון שמשטיחה את העמוק ומסתירה מתחת לפני השטח רבדים מודחקים של כאב ואשמה. רונית ידעיה היא סופרת וראש החוג לכתיבה בבית הספר "מנשר לאמנות". שכן טוב הוא ספרה החמישי....

היא, אנה, עלתה מרוסיה, אביה הסתלק עם סל הקליטה ועם השכנה. אנה ואמה, "הפרה" - כפי שאנה קוראת לה - נשארו בישראל, אנה עבדה כמה שנים בבורסת היהלומים - כפקידה, אצל מוטי ויעקב, לפעמים גם מכרה יהלומים, עכשיו, אחרי שפוטרה, היא עובדת ליד, ב"מועדון הבורסה", מוכרת פנטזיות סקס. הוא, מוטי, איש מכירות המרבה לנסוע לחו"ל, אבל מה שמקיים אותו וגואל אותו מאשתו, מיעקב, השותף והבוס שאותו הוא שונא, ובכלל מהעולם, זה הסקס - רצוי קשה, מנוכר ובוטה, היה לו משהו גם עם אנה. גם לו, ליעקב, הבוס הקטן של העסק הקטן, היה פעם משהו עם אנה, אבל היום מה שמעניין אותו זה רק מאבקי שליטה ורמאויות קטנות. הוא הפסיק לרמות את אשתו, אבל חוץ ממנה, הוא מרמה את כל העולם - לפחות כך נדמה לו. בין השלושה, ובינם לדמויות מזדמנות, מתפתחים יחסים שגובלים בפשע, לעתים הם עוברים את הגבול, והסיפור הופך לרומן מתח קצבי ומרתק. גבול נוסף שנחצה כאן הוא הגבול הגיאוגרפי והקיומי - מוסרי בין זירות הפעולה של הסיפור: מועדון האצולה של בורסת היהלומים מזה ו"מועדון הבורסה" על מופעי הסקס שלו מזה. מעלילת הספר ומהעיצוב הלשוני שלו עולה שהמקומות אחרים, אבל השפה אותה שפה; שפת המסחר היא גם שפת הסקס. כאן וכאן מוכרים וקונים אשליות ותדמיות, כאן וכאן החמדנות היא הבסיס המוצק היחיד, כאן וכאן נתפסות האהדה, החמלה, ובכלל ההכרה בזכות קיומו של הזולת כיצור נבדל ועצמאי - כסוג של מותרות. אנה היא הגיבורה "הרשמית" של הרומן, שכן, לפחות טכנית, העולם נראה בעיקר דרך העיניים שלה, אבל, כמו שאנה לא ממש שייכת לעצמה, גם הסיפור שלה לא ממש שייך לה, אלא לנו, לקוראים, הנתפסים כאן כמו המציצנים במועדון הבורסה - רק סולידיים ומוגנים יותר. אנה מתקיימת בגבולות שאנחנו סימנו עבורה. הנשיות והרוסיות שלה, או אם תרצו, "הנשיות הרוסית" שלה (כמו הנשיות הפלסטינית של אחת המאהבות של מוטי באמריקה) - היותה אובייקט מיני שקולט ומשקף הכול, קולב לפנטזיות מכל הסוגים; אבל במיוחד סאדו-מזוכיסטיות - היא היא הישראליות שלנו. עור, ספרה השלישי של רונית ידעיה, הוא רומן מגרה ומתגרה, הקורא הופך בו, במהלך הקריאה, משותף להפיכת ה"אחר" לאובייקט - לאובייקט בעצמו, מי שמשתתף בחגיגת מציצנות הופך אט אט למושא ההתבוננות במראה המלוטשת, הלא - מחמיאה, שהמחברת מציבה בפניו. זהו רומן מיוחד שיש לו גם קול מיוחד: חם, צרוד, אפלולי וסקסי. קול נהדר של זמרת משובחת במועדון ג'ז "אמיתי"; כאלה שרואים בסרטי פשע אפלים, על אנשים ממקומות ומזמנים אחרים. אבל זה קול מכאן, ממש מכאן, ואיזה קול / יגאל שוורץ....

שוש בן גד, אשתו של מאיר בן גד, עורך דין חסר עכבות השקוע כולו בעולם החומר והיצר, נופלת מחלון הקומה השמונה עשרה של בית מלון בניו יורק. שרון, בתה, בחורה בשנות העשרים לחייה, מבקשת להתחקות אחר הסיבות שהביאו למות אמה ולהבין מדוע בחרה אמה לשים קץ לחייה כפי שבחרה. היא חוזרת ומספרת לאם המתה על חייה ועל חיי הסובבים אותה: על מאיר, בעלה המצליח והבוגדני, על סימה, חברתה הקרובה, שתפסה את מקומה בלבו של מאיר, על יחטה הקשה אל אמה ניצולת השואה, ועליה עצמה, שרון האמיתית שהאם המתה מעולם לא הכירה, היא ותשוקותיה לממש את עצמה ואת אהבותיה שעלו בתוהו בשל החיים בצלה של שוש. בשוש מציגה רונית ידעיה אנטומיה של חברת שפע מתוחכמת ומעודנת לכאורה, הרואה בעצמה את שיאה של החברה הישראלית ואחד ההישגים של תרבות המערב, אולם בפועל אינה נבדלת במאום מחברה המתקיימת על פי אינסטינקטים ראשוניים, שבה כל הכלים להשגת אהבה, מעמד, כוח וכסף כשרים. למרות הניכור והריחוק המאפיינים חברה זו. היא אינה נותרת אטומה בפני הקורא, שכן דמותה של שרון, מאווייה והחמצותיה כובשים אותו אט אט. שוש הוא ספרה הרביעי של רונית ידעיה. קדמו לו "קטלוג", "ואקום" ו"עור", שעובד לדרמת טלוויזיה....

חוויית הגירה וגלות בתוך השפה, קינה ואבל, סיפורי נונסנס, ההוויה הצבאית הישראלית, ספרות בדיונית אפוקליפטית, פוליטיקה וחברה, חריגים בחברה, יחסי הורים וילדים, תל-אביב והפריפריה, וכמובן סקס וחיפוש אחר הגדרה עצמית. הסיפורים והשירים שבספר עוסקים בנושאים הללו מנקודת מבטם של אנשים צעירים שמבקשים לייחד לעצמם קול שונה, נועז ומקורי, בעולם הספרות הישראלי. זו כתיבה שלוקחת סיכונים, קשה לעיכול, ספרות של אי-נחת עצמית, חברתית ופוליטית. ...

בעברית רהוטה, "רזה" ושורטת כותבת רונית ידעיה רומן חד, בוטה, ועם זאת גם מורכב ואפל. לכאורה מסתמנת בו עלילה שכמוה כתיאורמה גיאומטרית: הגיבורה נמצאת תמיד בנקודת האמצע בין קווים הפכיים חדים וברורים. היא בת לאבא הדוניסט, נוכל, מקסים, ואמא אינטלקטואלית, אליטיסטית. הכול מתנהל סביבה כצפוי: האב מסתבך בעסקיו, לוקה בהתקף לב ונפטר; האם שוקעת אל תוך בועת האלצהיימר. גם המציאות הישראלית ממשיכה להתנהל כדרכה; הארץ כולה שטופה בגסות שלא תתואר. בתוך כל זה הגיבורה. שנונה, מפוכחת וצינית בעיני עצמה, בעצם אינה יודעת מי היא. היא "שטח הפקר" נפשי המזהה את עצמו כחלל ריק הנשלט על ידי צורך תקיף להתמלא – במזון, באיברי מין מזדמנים באמון שאינו ניתן, באהבה בלתי קיימת. עם זאת שולט בה גם הצורך ה"אמנותי" לשכפל את חייה, הן על ידי עבודתה כבימאית סרטים (ככזאת היא מתרכזת תמיד בדברים ה"בלתי נכונים" כגון בכנסיית המצלבה הנטושה למחצה; בסיפור אהבה עדין-כביכול, המתפתח בין מלצרית רוסיה לעובד מטבח סודני), והן על ידי מציצנות (היא מצלמת בסתר את הרפתקאות המין של עצמה). אם היתה לה נקודת אחיזה נפשית כלשהי – מסעדת הממולאים הבוכרית של המשפחה – הרי זו נשמטת מידה. התסריט הסנטימנטלי שבאמצעותו ניסתה להעניק לעצמה מעין הילת קדושה של החלכאים והנדכאים מתנפץ לרסיסים על ידי המציאות הגסה המסתתרת מאחוריו. "מלכת הממולאים" שוטח לפני הקורא אנטומיה של מצב שהוא הפוך מ"מלא", מצב של חור ריק המוצא בעצמו רק עצב ותשוקות שלא ניתן להשביען....

עשר שנים מאז פיטוריה של לוסיאנה חפץ מעבודתה כממיינת סחורות בבורסת היהלומים ולאחר מפגש מטלטל עם עבודות האמנות של דוריס סלסדו, היא עמלה על תערוכת פיסול שאפתנית שבמרכזה הדמויות שפגשה בבורסה: “העדים” – כך היא מכנה את העתידים להפוך לפסלוני תלת מימד. רובם ככולם חברי בורסה, חלקם נפטרו. לוסיאנה, שנעה בין תחכום לנאיביות, מנסה למצוא חיים חדשים במחוזות האמנות שנראים בעיניה חומלים יותר, מאירים ומוארים. אלו מאפשרים עבור הקוראים הצצה לחייהם של “החברים” ושלה, עם הפיכתה של זירת המסחר השוקקת בעבר – אולם הבורסה – לזירת פשע/אמנות, כשהכול מסתחרר ונבלע בנקודת האיון. זהו ספרה השביעי של רונית ידעיה. קדמו לו “ואקום”, “קטלוג”, “עור”, “שוש” ו”מלכת הממולאים”. ...

שרון עוברת עם בעלה אדם ובנם הפעוט עומרי מתל אביב לגבעת אולגה. בזמן שהיא מנסה למצוא את מקומה בחיים הפרובינציאלים ומצטרפת ליוזמה החברתית המקומית "כריך למי שצריך", בעלה מפרפר בתור איש שיווק כושל בעולם ההייטק, ולבסוף נפלט משם ומנסה לחזור עם משפחתו לקיבוץ שממנו בא. הנישואים, שבין כה וכה עמדו על כרעי תרנגולת, מתערערים עוד יותר כששרון מגייסת את אלמז האריתראית בתור מושיעה אפשרית. תוכניתה הגרוטסקית תוביל בסופו של דבר לתוצאות שאף אחד לא ציפה להן. באירוניה חדה ונשכנית חושפת רונית ידעיה תמונה עכשווית של החיים בישראל השבעה והמהוגנת לכאורה. חרף כוונותיהן הטובות של דמויותיה, אף אחת מהן אינה חסינה מפני מילותיה הנוקבות וחיצי ההומור העוקצני שהיא משלחת בהן בכישרון מדויק. ידעיה פוגעת בול בבטן הרכה ומפוצצת בתחכום – וברגישות - בלוני יומרנות מוכרים. בסגנון הכתיבה הישיר האופייני לה היא מזכירה לכל מי ששכחה, את מחיר חיי הנוחות שאינם נוחים ואת פניו האמיתיות של ניוון מוסרי. "חמלה" היא נובלה מבריקה, מהנה, ומצחיקה עד דמעות, שכל קוראת תזדעזע ממנה ותזדהה עמה בו זמנית. ...

הצגה שעולה במרכז לבריאות הנפש, משפט שמתנהל בין אישה שבעלה בגד בה לבין הורי המאהבת שלו, מערכת יחסים אינטימית בין אישה וחתול ומיצג וידאו־ארט שבו אישה משוספת לשניים. על רקע תפאורה קיצונית זו מעלה לפנינו רונית ידעיה ארבעה סיפורים קצרים הקשורים זה בזה. סיפורים שבמרכזם נשים שעולמן מיטלטל בין הכחשה להכרה, בין ניתוק להתחברות, והן מפרפרות בין ויתור לבין מאבק במציאות קשה ובלתי ניתנת להכרעה. בכתיבה חופשית ומשוחררת מעכבות יוצרת רונית ידעיה קולאז' צבעוני ופרוע של מציאות ודמיון, ומעצבת באמצעותו עולם סואן ורב ממדים שדמויותיו מהלכות בו תמיד על חבל דק. הקריאה בסגנון הקדחתני אשר דוחף בלי מורא את גבולות הכתיבה המוכרים, כמוה כצלילה חופשית בעולם הכאוטי של דמויותיה, ללא הפסקה וללא מנוחה. רונית ידעיה היא אחת הסופרות המוערכות והייחודיות בספרות הישראלית. קולה הנוקב מאתגר כבר שנים את מוסכמות הזרם המרכזי, והוא שהקנה לה את מעריציה הרבים בקרב קהל הקוראים והביקורת. היא פרסמה עד כה שמונה ספרים: ״ואקום״, ״קטלוג״, ״עור״, ״שוש״, ״שכן טוב״, ״מלכת הממולאים״, ״מינימי״ ו״#חמלה״. ״ואני אעלה באש״ הוא ספרה הראשון שרואה אור בהוצאת קתרזיס....