|
|
|
1.
|
|
שבע מטרוניתות הינו פאזל מיוחד במינו.
המבנה החריג של הספר יוצר שילוב בין קולות, זוויות ראייה, השתקפויות של דמויות, תיאורי חפצים ושברי זכרונות.
זהו מארג רגיש, ספק פנטסטי, ספק היפר - ריאליסטי, של תודעתה של אשה צעירה.
הגיבורה מנסה ליצור סרט על מקום מגוריה הנוכחי. היא מוצאת בתוך התיחום האורבני האפור והדחוס, דמויות ציוריות, מלאות חיים, לא שייכות למקום ועם זאת מהוות אותו שבע המטרוניתות, אחותו של מקסים, הגמד ועוד.
בין העלילה והדמויות בסרט, עולות תמונות ילדותה של ע,המספרות סיפור מפורק שהולך ונקשר לגיבורה. הכתיבה מענגת החושים, יוצרת תצריף של קטעי פרוזה קצרים המרכיבים עלילה מרובדת, שכמו קוראת לנוע אל צדדיה ולא אל סופה.
פרופ' טובה רוח כתבה על ספר ביכורים זה של עדי שורק: "ניכר שהכותבת הצעירה קראה, ספגה והטמיעה ספרות עשירה ותובענית, ובבואה לעשות בה שימוש לא התקשטה בה כנוצות אלא הניחה לה לפעול כמשקעים מן העומק, במרומז ובעדינות. זוהי כתיבה חכמה ולא מתחכמת, בלשון דיבורית פשוטה אך בשום אופן לא רזה ושרופה."...
|
|
2.
|
|
תיירות פנים הוא מרקם של רשמים דחוסים, נוקבים לעיתים, בעלי הומור עצוב. בפרוזה משועבדת-מתמסרת לחוקים ולמגבלות, בשורות מדודות ובמילים ספורות, נוצר לקסיקון הנע בין רחובות, זיכרונות ומצבי תודעה. כך, מבעד לערכים שרירותיים לכאורה של מילון פרטי, נוצרת ארכיטקטורה אינטימית המערבלת עיר וגוף. תיירות פנים מורכב משלושה פרקים ראשיים – "אלף-בית תל-אביב", "אלף-בית אשה", "אלף-בית חיפה" – המשרטטים נופים של חוץ ופנים באופן מוזיקלי מאופק. בין הפרקים הראשיים משולבים סיפורים קצרים הכתובים אף הם בסגנון ייחודי ומובילים בדרכים אישיות אל מקומות וזמנים שהנם נחלת הכלל....
|
|
3.
|
|
לפעמים מאבדים אנשים משרטט רגעים אנושיים חמקמקים היוצרים את מפת עולמנו הפנימי. מאז היותה צעירה שמתמודדת עם פרידה כאובה ממשפחתה ועד שהקימה בית משלה – מייצרת גיבורת הספר עשרות תמונות כתובות, שהולכות ומצטרפות זו לזו ויוצרות מארג אישי וחברתי, פיוטי ושובר לב, נוקב וחד.
יחד עמה אנו מביטים ברחוב ובין קירות הבתים: בחסר בית שכמעט נדרס, באישה שנפלה בשדרה או רקדה עם הרוח, בחברה אהובה שהתרחקה. אנו מטים אוזן בשעה שהיא מנחמת את בנה – ואת עצמה – לאחר חלום בלהות, עוקבים אחר תודעתה של ילדה מחופשת לפיה המרחפת על כוכבים ונחשפים לסיפור חילוצה של אישה שדרכונה נלקח.
בדירות שעוברים מהן ונעלמים בהן, מתוך הכרה כואבת על בית ותקופה שאבדו, מבעד לרגעים שוליים לכאורה, נוצק לפעמים מאבדים אנשים – ספר שבמרכזו מבט על סיטואציות ממשיות ומדומיינות כאחת. ביד אמן ותוך דיוק קפדני, נוגעת עדי שורק בסוגיות המטרידות ביותר בחברה הישראלית כיום, ויוצרת ספר אינטימי ומטלטל.
קולה של עדי שורק, ילידת 1970, הוא אחד המעודנים והחדשניים בספרות העברית שלאחר שנת 2000. יצירתה מתכתבת באופן הדוק עם מסורת ספרותית עשירה הבודקת את גבולות הכתיבה והופכת את מעשה הסיפר עצמו לאחד מגיבוריה. ספריה הקודמים הם שבע מטרוניתות תיירות פנים.
לפעמים מאבדים אנשים זכה בפרס לייב-גולדברג ליצירה ספרותית....
|
|
4.
|
|
נתן, איש עסקים מצליח שאיבד את פרנסתו והסתבך בחובות כבדים, משאיר את משפחתו בישראל ונוסע לאמריקה לחפש עבודה. הוא ישן אצל ידיד בברוקלין וחולם להתקבל לריאיון אצל איל ההון הַאל גריפית´, שבכוחו – כך מספרים לו – לשנות הכול.
אבל הדרך ללשכתו של האל גריפית´ מסתבכת והולכת. ובינתיים נתן, שלא היו לו מילים בלוויית אביו, משוטט ברחבי ניו יורק, הזוכָה בספר זה לדיוקן בלתי נשכח, והיא ממציאה לו מילים שלא ידע מעולם. מעט מעט מפליג נתן מכל אחיזותיו, ונאסף לזיכרונות שלא היו שלו, ובכל זאת הוא מכיר בהם את חותמן של השתיקות שאפפו אותו מאז ומעולם. מפינת רחוב אחת לאחרת, מספסל לספסל, נקרא נתן אל מִפתחם של סיפורים עתיקים ומחדש אותם בעלילותיו שלו: האיש שרושש ממעשים וממעשיות נעשה בבלי דעת למספר. העברית של עדי שׂורק מתחקה אחר הגלגול הזה ככל שהיא פושטת ולובשת אקלימים ונגינות שהורחקו אל שוליה של ההוויה הישראלית, ומתנבאת על תולדותיה הנשכחות במעשה–מרכבה קבצני נהדר.
נתן הוא ספרה הרביעי של עדי שׂורק. ספריה הקודמים – ´לפעמים מאבדים אנשים´, ´תיירות פנים´ ו´שבע מטרוניתות´ (הוצאת ידיעות ספרים) - זכו לשבחי הביקורת והתקבלו כיצירות נועזות וייחודיות....
|
|
5.
|
|
"חכם ואני נכנסים לביתן הגן, שנינו עירומים אך מכוסים בסדין, ואין מגע בין הגופים. חכם שואל על עברי. אני מספרת שהגעתי ממשפחה ענייה (שהתרוששה) ואז התחתנתי עם בחור עני משכונה ענייה. יש קשב מופלא בינינו באותו זמן. הוא מצר על עברי, אבל יודע שצפוי שנגיע להמשך טוב יותר, שיוֹרה על כך שנחלצתי. עתה גופי כבר גלוי, והוא רואה אותי בכל מיני מצבים, למשל כורעת על ארבע, למשל שדיים וכוח כבידתם. לבסוף הוא מרים את גופי לתנוחת 'אווירון' ואומר, 'אל תדאגי, התקבלת כבר (לכאן) ולאט־לאט, בהתאם למחזורי המלגות, תקבלי גם', ויוצא לאורחיו."
אישה יוצאת למסע בעיר. מבטה מתעכב על חסרי הבית ועל האבודים; בזכותם תוכל לבחון מחדש זיכרון משפחתי כמוס. המסע מסתעף כשנשזרים בו קרעי חלום וּוידויים, המסכנים את הסדר הקיים. בספרה החמישי של עדי שורק האני נעשה גמיש, ואנו נעים עמו: מעיין פלאי נהפך לגל כביר, צמד שדיים נהפך לשלושה, דוב קוטב מאיים לטרוף את הבת הקטנה, הנה אנחנו בערימה של חסרי בית, האם אלה שברי עברנו, או שמא פיסות מעתידנו? אנחנו מתוודעים למתים, מנסים למצוא מרפא לשלושה ילדים קבצנים ובעיקר מבקשים שלא לשכוח בעֵרוּת את מה שכתב הלילה בחפצים.
נכתב בחפצים: סיפורי חלום וּוידויים משתלב במסורת של טקסטים מיניאטוריים מוקפדים המחויבים להתבוננות בשלל מופעיה של המציאות. חוטי עצב נשזרים בהומור פרוע כאשר שׂורק מתיכה את היומיומי בנשגב ופוסעת בסקרנות אל אזורי תפר קיומיים....
|
|
6.
|
|
איש אינו יודע כיצד החלה הקטטה המחרידה שקטלה את העיר וגרמה לה לשקוע לפני כחודש. כיצד נפלו מאות אנשים אל תוך התעלות, מתכתשים על הסירות, רומסים גונדוליירים חסונים, דוחסים עקבים, קצה מטרייה, תולשים שיער, בוטשים זה בפני זה, דוחקים ובועטים ומתיזים, נצמדים, מתנשמים. אך אמש עלה מן התהום פנקס רשימות השופך אור חדש על האירועים.
הפנקס שייך לסופרת A, אחת מהנעדרים הרבים שנעלמו עם ונציה. A הבחינה בהשפעה חדשה שאליה טרם התייחסו החוקרים: מוט הדיוקן-העצמי ('סלפי') כמקור לתקלות ולמעידות. המוט גרם כפי הנראה לפריצת הקטטה וליצירתה של מסת כבידה ממוקדת, ומשם כנראה הכול החל.
עדי שֹורק היא סופרת עטורת פרסים בעלת קול ספרותי ייחודי. בין ספריה: תיירות פנים (ידיעות ספרים), ונתן (כתר), שעליו קיבלה את פרס ראש הממשלה לשנת 2018, ואשר נבחר כמועמד לפרס ספיר. בנוסף, היא עורכת מייסדת של סדרת "ושתי" לפרוזה בהוצאת רסלינג וחוקרת ספרות....
|
|
7.
|
|
הספר חללים | שדות תעופה | קניון מאגד שלוש פריזמות המתמודדות,כל אחת בדרכה, עם מרחבי השיטוט והצריכה בחיי היומיום, בספרות, בקולנוע ובתיאוריה העכשווית.
חללים, סיפור מאת עדי שורק, יוצר צירוף קליידוסקופי בין מגדלי עזריאלי בזמן בנייתם לבין וילות בעת שיפוצן; במרחבים הנבנים והולכים נפגשת-נתקלת הדוברת בפועלים ובעלות בית, בארכיטקט ובידיעה חדשותית לאקונית, כמו גם בעוצמתו הקתדרלית של קניון עזריאלי המצוי בהתהוות, בזמן שבטרם. כל אלה אורגים תמונה של ישראל בגבול מאורעות אוקטובר 2000 ומעלים דיון ארכיטקטוני בחללי היופי, הבושה והסליחה.
שדות תעופה, מסה מאת עידן צבעוני, מאפשרת הצצה מלנכולית-משחקית על ההוויה המערבית החוגגת את שיכרונה מאז שנות ה-60 ואילך. סרטי קולנוע הוליוודיים משנות ה-40, מגדלי פיקוח, טייסים ודיילות, חברת שפע גן-עדנית,תיעובה לצד התשוקה אליה ובתוכה–זהו הרקע למסה טקסטואלי בשדות התעופה באשר הם, במרחביה של הנוסטלגיה לעתיד.
קניון, מסה מאת עודד מנדה-לוי, מתארת את אופי המרחב הקניוני, את ייצוגיו בספרות ואת הדילמות שמעלה הקניון: התשוקה לבית מול המחיר שאנו משלמים במוסד הצריכה האולטימטיבי של תקופתנו, הפיצוי–לכאורה והאבדן. מנדה-לוי עושה שימוש בתיאוריות מרכזיות מתחום הארכיטקטורה האורבנית ומשרטט את קווי המתאר של הפרבור הפנימי ואת אופי השיטוט בעיר ניאון ללא שמים.
עדי שורק, מחברת הרומן "שבע מטרוניתות" (2001), עורכת "ושתי" – מחלקה ספרותית ברסלינג.עידן צבעוני, עורך הוצאת רסלינג; ערך את הספר "עבד התענגות אדון: על סאדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות" בשיתוף עם יצחק בנימיני (2002).ד"ר עודד מנדה-לוי עוסק בחקר החוויה האורבנית בספרות; מלמד בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב וביחידה להיסטוריה ותיאוריה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל....
|
|
