תיירות פנים הוא מרקם של רשמים דחוסים, נוקבים לעיתים, בעלי הומור עצוב. בפרוזה משועבדת-מתמסרת לחוקים ולמגבלות, בשורות מדודות ובמילים ספורות, נוצר לקסיקון הנע בין רחובות, זיכרונות ומצבי תודעה. כך, מבעד לערכים שרירותיים לכאורה של מילון פרטי, נוצרת ארכיטקטורה אינטימית המערבלת עיר וגוף. תיירות פנים מורכב משלושה פרקים ראשיים – "אלף-בית תל-אביב", "אלף-בית אשה", "אלף-בית חיפה" – המשרטטים נופים של חוץ ופנים באופן מוזיקלי מאופק. בין הפרקים הראשיים משולבים סיפורים קצרים הכתובים אף הם בסגנון ייחודי ומובילים בדרכים אישיות אל מקומות וזמנים שהנם נחלת הכלל.