להורים שלי היה מכר, בישראל של שנות השמונים, שהיה שדרן של "קול ישראל" ביידיש. ופוטר. סיפור הפיטורין שלו הוא טיפה מצחיק, משום שהאיש היה קצת מוזר וקצת משוגע והרבה הולך על הקצה, אז מה שהוא היה עושה זה לומר בשידור את מה שתוכנן וצריך להאמר, ואז לסגור את המיקרופון, נניח כשהזמן לעבור לשיר או לפרסומת, ולהוסיף קללה. יידיש מלאה בקללות, כולן עשירות ויצירתיות ועסיסיות מאד, כך שהיה לו מאגר מאוד משמעותי להוציא מ