כל בוקר טלי מגיעה לבריכה לשחיית הבוקר שלה. ככה היא מתחילה את היום. זו השגרה שלה מזה שנים, וכמו בכל שגרה, גם פה יש את ההרגלים הקטנים שהיא עושה אותם על אוטומט. זה מתחיל מטבילת אצבעות הרגליים במים, לאמוד את דרגת קור המים. לאחר מכן תתיישב על שפת הבריכה, ורק אז שאר הגוף מצטרף.

שחייה זה ספורט סוליסטי. יש בו בדידות, אבל גם הרבה שקט. ואת השקט הזה מצליחה <mark>עילית מורג</mark> להעביר אל תוך הסיפור, והוא מחלחל בין

קראתי רבות ספרים בינלאומיים וארצישראלים בנושא משבר גיל ה-40 המעוררים אמפטיה והזדהות לגיבורה הראשית בעלילה ,
של מלחמת השחיקה המכרסמת בזוגיות / נישואים לנוסטלגייה של התרפקות באהבת נעורים , אולם ספר ביכוריה שחיית בוקר של
<mark>עילית מורג</mark> אשר לא חשתי ברמז קל שבקלים שהוא ספר ביכורים שבה את ליבי הן באינטימיות ובאנושיות שבו בנושא של נישואים ויחסים שריתקה אותי מהעמוד הראשון ואף יותר מכך העניקה לי

מי שצפה בסדרה "הצבי" יודע מהי "שיחה רזה" ומי שלא צפה - למה אתם מחכים?
אז עכשיו תלמדו מהו "ספר רזה".
ספר עם סיפור קטן קטן קטן, כתיבה קטנה קטנה, תוכן קטנטן.
לא משווה ומכאן בטח שלא מעלה.
טלי היא אני, ואת, והיא, וזאת, וזאתי. כולנו הישראליות יש בנו טלי. וגם טל. וגם דפנה. וגם אסנת. ובנות זוג של יאיר. וגם גיא. וגם יותם. ואמהות או אחיות של נעה. וגם גל. וגם תום. וגם נועם. אז?
היא נשואה ליאיר (ויכלה לא