“מהו בית? זה ארבעה קירות וגג מעל הראש? זה המקום בו נולדנו, או המקום בו אנו נמצאים עכשיו? או שאולי בית אלו האנשים שהביאו אותנו לעולם, או אולי האנשים אותם אנו נושאם בזיכרוננו? ואולי בעצם זה הכל יחד. תערובת של ההיסטוריה וההווה. ובכלל בית, זו מילה כל כך טעונה. מילה כל כך קצרה, שלוש אותיות בסך הכל, המכילות בתוכן את כל מה שהביא אותנו עד הלום: הורים, אחים, ילדות, בגרות, משפחתיות. מה יש בה במילה הזו, הה”

“ישנם ספרים מרתקים חכמים וזורמים בהם שיא של רגישות ועומק הנקראת בסחף של קריאה , כאלה שאפילו אינם זקוקיים לטיפה של הומור , ספרים מבריקים בעלי דמויות מורכבות אותנטיות ונוגעות שנכנסות אל תוך הלב חזק חזק וחודרות לנשמה דרך כתיבה רהוטה ע שירה ומיוחדת וכזה הוא בדיוק ספרה של מיכל דינור וצלר : על כמה בתים אשר לא הבחנתי בקריאתו על היותו ספר ביכורים . זאת ובנוסף לכריכתו היפה באותנטית ישראלית שמשכה”

“הכתיבה של מיכל וצלר נכנסת עמוק ללב והמילים חודרות ישר לנשמה. רומן זה מספר על שלומית שעזבה הכול וטסה לארצות הברית. כאשר שלומית הייתה ילדה היא חוותה טראומה קשה מאוד שהותירה אותה מצולקת וחשופה מול העולם. ביחד עם אתי אחותה ואביה מנסה המשפחה להתאושש ולא כל כך מצליחה. כאשר שלומית כאישה בוגרת בונה לה חיים שלווים בקליפורניה עם בעלה רוב העבר שוב דופק על דלתה כאשר אחותה מבשרת לה בטלפון שאביהן נפטר. שלו”

“שלומית עזבה את חייה בישראל ועברה להתגורר בארה"ב, שם הכירה את בעלה האמריקאי, רוב. בילדותה, אימה שמה קץ לחייה, אביה היה אלכוהוליסט ואחותה עבדה במספרה, ילדותה הייתה קשה וכשהתבגרה, סבתה רכשה עבורה כרטיס טיסה בכיוון אחד, לארה"ב כדי להתחיל חיים חדשים ולהתרחק מכל העצב והדיכאון. בארה"ב, שלומית מנסה להמציא לעצמה זהות אחרת, עם ילדות יפה, ארוחות משפחתיות טעימות ואפילו מוצא עדתי שונה... האם זה יצליח ?”

“מהו בית? זה ארבעה קירות וגג מעל הראש? זה המקום בו נולדנו, או המקום בו אנו נמצאים עכשיו? או שאולי בית אלו האנשים שהביאו אותנו לעולם, או אולי האנשים אותם אנו נושאם בזיכרוננו? ואולי בעצם זה הכל יחד. תערובת של ההיסטוריה וההווה. ובכלל בית, זו מילה כל כך טעונה. מילה כל כך קצרה, שלוש אותיות בסך הכל, המכילות בתוכן את כל מה שהביא אותנו עד הלום: הורים, אחים, ילדות, בגרות, משפחתיות. מה יש בה במילה הזו, הה”

“ישנם ספרים מרתקים חכמים וזורמים בהם שיא של רגישות ועומק הנקראת בסחף של קריאה , כאלה שאפילו אינם זקוקיים לטיפה של הומור , ספרים מבריקים בעלי דמויות מורכבות אותנטיות ונוגעות שנכנסות אל תוך הלב חזק חזק וחודרות לנשמה דרך כתיבה רהוטה ע שירה ומיוחדת וכזה הוא בדיוק ספרה של מיכל דינור וצלר : על כמה בתים אשר לא הבחנתי בקריאתו על היותו ספר ביכורים . זאת ובנוסף לכריכתו היפה באותנטית ישראלית שמשכה”

“הכתיבה של מיכל וצלר נכנסת עמוק ללב והמילים חודרות ישר לנשמה. רומן זה מספר על שלומית שעזבה הכול וטסה לארצות הברית. כאשר שלומית הייתה ילדה היא חוותה טראומה קשה מאוד שהותירה אותה מצולקת וחשופה מול העולם. ביחד עם אתי אחותה ואביה מנסה המשפחה להתאושש ולא כל כך מצליחה. כאשר שלומית כאישה בוגרת בונה לה חיים שלווים בקליפורניה עם בעלה רוב העבר שוב דופק על דלתה כאשר אחותה מבשרת לה בטלפון שאביהן נפטר. שלו”

“שלומית עזבה את חייה בישראל ועברה להתגורר בארה"ב, שם הכירה את בעלה האמריקאי, רוב. בילדותה, אימה שמה קץ לחייה, אביה היה אלכוהוליסט ואחותה עבדה במספרה, ילדותה הייתה קשה וכשהתבגרה, סבתה רכשה עבורה כרטיס טיסה בכיוון אחד, לארה"ב כדי להתחיל חיים חדשים ולהתרחק מכל העצב והדיכאון. בארה"ב, שלומית מנסה להמציא לעצמה זהות אחרת, עם ילדות יפה, ארוחות משפחתיות טעימות ואפילו מוצא עדתי שונה... האם זה יצליח ?”