קרה לכם שהתחלתם לקרוא ספר של סופר ולא הבנתם איך לא קראתם את ספריו הקודמים ?
זה בדיוק מה שקרה לי עם ספרה יריתי באמריקה של <mark>תהילה חכימי</mark> עטורת פרסי ספריה הקודמים אותם טרם קראתי, ומאחר שאהבתי ספר זה בטוחה שארצה לקרוא כתיבה כובשת ומהפנטת כמו שלה .
בסיפור חכם ונוגע ללב של תלישות וקרבה כשהחלום הישראלי אמריקאי אבסורדי על גבול ההזוי .
בכתיבה מאופקת מלאת תוגה מלנכולית נוגעת היא מתארת את מסעה של יש

בספר שלוש נובלות. בראשונה אישה צעירה עובדת בחברת הייטק בנובלה זו מתוארת שגרת היום של האישה בעבודה יחסיה עם הבוס בעבודה וגם חייה האישיים.
בנובלה השנייה כתוב על בני נוער אשר עובדים במסעדת מזון מהיר ביישוב קהילתי.
בנובלה השלישית אישה צעירה עושה רילוקיישן ועוברת לעבוד בחו"ל.
הכתיבה של <mark>תהילה חכימי</mark> פשוטה לא מתיימרת להיות חכמה ולא מתנשאת. נהניתי לקרוא את הספר הקצר הזה שאפשר לסיים ביום אחד של קריאה.
א

ישראלית נוסעת לרילוקיישן בארצות הברית. היא רוצה לזנוח את עברה מאחור ולהתחיל חיים חדשים. מהר מאוד היא משתלבת בעבודה ומתחילה לצאת עם חבריה לעבודה למסעות ציד בשלג. במסעות אלה היא מפתחת מערכת יחסים מוזרה עם דייוויד שעוזר לה במסעות ובעבודה. דייוויד שלו חיים מסתוריים עליהם הוא לא מוכן לספר הוא גבר אמריקאי שככל שמתקדמת העלילה נוספים לדמותו קווים אפלים. יש לציין שהקריאה בספר זורמת ואט אט נחשפים עוד חלקים

טוב יש מספיק ביקורת על כמה הספר יחודי ומעניין ואכן הוא נקרא בקלות ואפילו אהבתי את הסגנון המינימליסטי משהו.
מה שלא אהבתי זה כתיבת עובדות שגויות על ציד. נראה לי שיש לסופר אחריות מסוימת (סוג של) על העובדות שהוא מחלק\ת עם קוראיו. רוב הישראלים לא מקורבים לנושא הציד שמהווה אלמנט מרכזי (אולי סמלי) בסיפור. כמי שמתגוררת באזור בו הציד הוא אורח חיים של רבים אני מודעת לחוקים הרבים בתחום וכי אף ציד שמכבד את

קצת קשה לכתוב המלצה על ספר שנתן לך בוקס בבטן, אבל אולי זה מה שאני עושה עכשיו. בעצם, לשיקולכם.
החלק הראשון בספר נכתב בזמן הווה, אולי מעין יומן, לא מסוג של "יומני היקר" אלא מסוג דבר שנכתב על ידי הגיבורה מעצמה אל עצמה ולא רק מעצמה על עצמה. קטעים קטעים של הווית עבודה שהיא חלק מרכזי וגדול בחיים, שהחיים הפכו להיות שוליים בו, והיא מביטה ומתארת את המצב בעיניים בוחנות כליות ולב.
החלק השני כתוב בסגנון אחר

לא יודע. אולי לא הבנתי משהו, אולי משהו עבר לידי, פספס אותי או אני אותו. אני מרגיש שמשהו בספר לא נקלט אצלי, כאילו יש איזשהו רובד שאני לא מצליח להגיע אליו.
בכל מקרה, זהו לא ספר רע. הוא קריא מאוד, פרקים קצרים ותמציתיים, רוב הכתיבה מוקדשת לתיאור פעולות ומעשים, מה שנותן הרגשה של התקדמות ותנועה. בגלל שהכתיבה מתמקדת במעשים, ברגע שמצויינת מחשבה או חלקי דיאלוג, הם מקבלים מיד תחושה של חשיבות ואתה תוהה על