ספר יפה, ובשישבת אחד קראתיו מתחילתו ועד סופו, וזה מראה כבר על טיבו של הספר: מעניין ושוטף.
רעיון הספר מעניין: אישה אשר נפטרה, ובמהלך ה"שבעה" היא כותבת יומן על אשר מתרחש סביבה, וכן על חייה וחיי משפחתה, הן בהווה והן בעבר. מוצאה של האישה היהודיה, מימון שמה, הוא מאלג'יר אך היא חיה שנותיה האחרונות בפריס. ולכן יש טעימות הן מפריס והן מאלג'יר. הסופר מערבב באופן שוטף וברור בין העברית, הערבית והצרפתית שהיו

במטאורולוגיה מוכרת התופעה של ענן קומולונימבוס, זהו ענן גדול מאוד בצורת פיטריה או סדן ענק שגדל במהירות וסופו, בדרך כלל, שבר ענן או ממטרים חזקים מאוד.
הדבר מוסבר בהתרוממות מהירה של אויר ב"גזע הפטריה", התקררות מהירה של החלקיקים, התעבות ומטחי גשם.
כל המשוואות הפיזיקליות מדברות על מה קורה בגוש שמתרומם במהירות. לא ראיתי התייחסות לחלקיק בודד, שנסחף כלפי מעלה.

הספר מדבר על ליאור בן משה,נער של שכונת

יש אנשים שיש לנו חיבה אליהם בלי שום סיבה נראית לעין, פשוט אוהבים את הדרך שבה הם נלחמים על דרכיהם ומבטאים את עצמם. אתם בטח מכירים את זה. אחרי שניסיתי להתעמק בעניין העלתי כי זו ככל הנראה הסיבה שבגללה אני מעריך את אישיותו של <mark>גואל פינטו</mark>, מי שכתב את הספר הזה. בכתבות שהתפרסמו עליו עד היום גואל הסביר בעצמו על מאבקו כמי שלא רק חזר בשאלה אלא גם יצא מהארון (אלו תעצומות נפש צריכים בשביל זה) אז אני לא ארחיב ב

לספר הזה היה את כל הפוטנציאל האפשרי להצלחה:
1) הדיון בתרבות הריאליטי נמצא בשיאו במיוחד אחרי פרשת שי חי וצבא האמת שלו - עד כמה אנחנו יודעים לשים את הגבול בית המציאות לבית "המציאות" שמוצגת לנו על המסך.
2) <mark>גואל פינטו</mark> בעצמו בוגר האח הגדול יודע ומכיר איך המערכת עובדת מבפנים.
3) ספר ביכורים אמור להביא איתו רעננות ומשב רוח חדש (לפי דעתי).

ובכל זאת הספר הזה התפספס בגדול...

דבר ראשון וזה פעם ראשונ

כל משפחה לא מאושרת בדרכה.
למרות הכותרת בה בחרתי, זהו ספר מהנה. מריר-מתקתק, מתובל בהרבה הומור וחוכמת חיים. בכתיבה משולבות לא מעט צרפתית וערבית. רוב המקרים, הן מובאות גם בתרגום לעברית.

"מומון" – אמא, שחיה בצרפת, נפטרה. במהלך השבעה רוחה מרחפת בביתה, והיא צופה בשתי הבנות והבן יושבים שבעה.
בהיותה מתה היא משוחררת מאיסור הביקורתיות של הורים חיים כלפי ילדיהם. בהיותה רואה ואינה נראית, היא צופה ב