את <mark>ניצה סקולניק</mark> יצא לי להכיר בשבוע הספר העברי השנה וכך גם את ספרה.
ממש כמו התמונה שעל הכריכה כך יצא לי להכיר אישה אמיצה אשר כל חלומה כיום הוא להקים מרכז לטיפול במשפחות שבוצע בהן גילוי עריות.
הספר שלום לך מסה הקטנה הוא יומן מסע אל הודו ומסע בזמן לאחור לשחרור המשא אשר נשאה והתנכרה לו שנים רבות אולי כדי לא להתעמת עם הכאב העצור. כשמחליטה לכתוב את הספר היא מתגברת על הבושה ורגשות האשמה שחושפים

ספר מעולה. מרגש. התמזל מזלי ופגשתי את <mark>ניצה סקולניק</mark> בשבוע הספר העברי 2012. הספר כל כך חזק שאין מילים לתאר אותו. אני מציע לכולם לקנות אותו ולקרוא. כל הכבוד לסופרת! פשוט יצירת מופת!

*****ספר חזק! הסיפור שמסופר בספר-309 עמודים,אינו פרי
דימיון נכתב בכאב ובאומץ כאחד, כל הכבוד לך גב' <mark>ניצה</mark> ס.
הספר מגולל סיפור חיים עצוב וקשה על קורבן התעללות מינית
עוד בהיותה קטנה גזלו ממנה את חרותה ואת ילדותה ויותר מזה את האנושות שבה.וכל זה נשארה אמיצה על אף סיבלה בגופה הן מצד אביה והן מצד אחיה ברוך.וכל זה תוך התעלמות מצד אימה שיודעת ונותנת לזה לקרא.ועוד לאחר נישואיה,האם והסבתא חיכו לסדין המוכתם

סיפור עצום לא עצמתי עין כל הלילה.1 המחשבות עבדו שעות נוספות. איזה תעצומות נפש יש ל<mark>ניצה</mark>ואיזה אומץ. כל שורה בספר הדהימה אותי ובמיוחד התיאור של הבעל/אבא המגעיל שהורס את ארוחת ליל הסדר על דבר שולי. <mark>ניצה</mark> אמיצה שצלחה את כל השמים עם הדבר הזה ועוד יותר שהחליטה לחתוך. אני מצדיעה לה!!!

"כל כך הרבה אובדנים חוויתי כשהייתי צעירה מדי להתאבל, אך לא מבוגרת דיי כדי שהחוויות לא יצלקו את נפשי. עכשיו הם באים אליי כעולי רגל, ואני מוכנה לקבלם כידידים הבאים לביקור קצר, מתארחים אצלי ועוד מעט ילכו לדרכם"
נימת פיוס וקבלה כפי שמתקבלת מהקטע שצותת, הופכת את <mark>ניצה</mark> מיצור קורבני, פסיבי וכנוע לאישה בעלת כוחות נפש נדירים. קריאת הספר גורמת לקורא רמת הזדהות והתרגשות תוך כדי חווית הנופים, הצבעים הריחות וה