ספר מהנה ובאמת מחמם את הלב, כמו שנכתב על גב הספר. לכאורה עוד ספר מסע של אמא, ילד וזקן אחד, אבל זה מסע כל כך אנושי ומכמיר לב, שאפשר בקלות להזדהות עם כל מה שקורה בו.
נורמן וג'קס היו חברים בלב ובנפש, רק שג'קס מת פתאום, בגיל 12, ומה שנשאר מהחברות שלהם היו הזיכרונות שלהם וקופסא מלאה בתוכניות להופעה שלהם כסטנדאפיסטים. אמא של נורמן הפסיקה את לימודיה באוניברסיטה כשגילתה שהיא בהריון, רק שההריון הזה צמח א

מאוד מצחיק מה שקורה עם תעתועי הזיכרון. הנקודה העצובה היא שאנחנו לא זוכרים, לא ממש. יש מגוון אקלקטי ומעורבל של רשמים וחוויות אבל הרוב זה לא באמת זיכרון. זה יותר רושם כללי שאליו אנחנו יוצקים פרטים בהשלמה. ולפעמים, כפי שיעידו חוקרי משטרה, פרטים שגויים לחלוטין, שמשום מה מסתדרים מבחינתנו עם התמונה הכללית ואולי שייכים לזמן אחר ולאירוע אחר.

ובגלל זה אנחנו, שיודעים מראש לא לסמוך על הזיכרון המתעתע שלנו