בכתיבה אמוציונלית קסומה ומרתקת מביאה לנו <mark>מאיה קלופמן</mark> סטודנטית לתואר שני לספרות את ספרה הראשון הקליל והחמוד ויסקי לארוחת בוקר .
כבר מהעמודים הראשונים הוקסמתי וכמובן שהופתעתי שזהו ספר ביכורים כי הרגשתי שיש כאן יצירה נפלאה שאתחבר אליה .
ויסקי לארוחת בוקר מביא את סיפורם של נטע ולי , זוג חברים שהכירו בימי בית ספר היסודי . הם חווים זוגיות עוברים מתפתחים יחד בתיכון והצבא ומחליטים לעבור לגור יחד ביר

ספר קצר זה, ממחיש את ההבדל בין החיים שהגיבורה מור מתכננת, לבין הריק הפנימי ממנו היא סובלת.
היא מחפשת עבודה ולאחר מאמץ מוצאת. מחפשת דירה ולאחר תלאות מוצאת. מחפשת חתן ולבסוף מוצאת. נדמה שמור לוקחת את חייה, שמה אותם בטבלת אקסל ומתכננת אותם לפרטי פרטים. אך בנפש שלה היא מרגיש לא אהובה, תמיד משהו חסר, משהו מתקלקל, והיא נתקלת בפער בן החיים היפים והטובים לבין החיים האמתיים אשר מלאים באכזבות.
ככל שמור מת

ספר קצר יחסית (120 עמודים), מתאים לקריאה רציפה אבל לא קלילה.
העלילה עוסקת בתחושת הריקנות שיכולה להופיע גם כשהחיים נראים מושלמים מבחוץ - עבודה, זוגיות, שגרה ומטרות שממשיכים לרדוף אחריהן בלי לעצור לשאול אם בכלל טוב לנו. הספר מתאר את המרדף האינסופי הזה, ואת התחושה שגם כשמשיגים משהו, כמעט מיד מתחילים לרצות את הדבר הבא.
רציתי לחבק את הדמות הראשית ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר, ומצד שני לטלטל אותה שתפסיק לפ