» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (14):
ספרים שקראתי,
רוני,
הרשימה השחורה:ספרים שצריך לקרוא.,
המדף שלי,
ספרים שקראתי,
RTBCPT3,
אפיר,
שירה, מחזות, כתיבה, ביקורת ספרות, מוסיקה ומוסיקאים למכירה,
לירן,
מוסיקה,
STORIE DI COPERTINA,
ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה למכירה,
תומחר ,
ספרים שקראתי,
עוד ...
|
|
1.
|
|
שחור הוא סיפורו של זוהר ארגוב, מלידה ועד מוות, מבעד לעיניהם של 15 אנשים, הקרובים לו ביותר.
ארגוב נולד ב 1955- בשיכון המזרח. הוא החל לפרוח מיד, ניצנים קטנים שהפכו זר יפהפה ב-1975. תוך עשר שנים נשרף, ועוד שנתיים עד שמת בייסורים. ימיו האחרונים היו שחורים במיוחד.
מיד לאחר מותו של ארגוב יצא רינו צרור לסיבוב שיחות עם אנשי המעגל הראשון שלו. הוא ביקש עדויות. תיאורים מלאים על חייו של המלך. הוא התחיל באמו, יונה עורקבי ז"ל, מאז יצאה את תימן ברגל בדרכה לישראל; המשיך הלאה לאחותו, מלכה רדי, ומשם לעדויות מלאות של דמויות המפתח בחייו של ארגוב. ביניהם, ממובילי המחנה - אהובה עוזרי, אביהו מדינה, אהרון עמרם, שימי תבורי, יהודה קיסר, שוני גבריאלי - וגם האהובה, השכנה, המורה, ובת הזוג האחרונה.
"שחור", כך כונו אנשים מן הפרופיל של זוהר ארגוב. שחור, כשם הצבע. שחור, בלשון סלנג, ששורשיו מן המזרח, שעורו נוטה לכהה, שהגייתו שאובה מן הים-תיכוני, שתרבותו לא-משהו, והשכלתו על פי רוב לוקה בחסרים שונים. זהו "שחור". מושג מקביל ל"דלת העם", שפירושו פרימיטיבי, שכוונתו שלא הגיע לדרגת מעלתנו, אנחנו האחים הלבנים. ארגוב נולד לתוך החוויה הזו, ינק אותה, סבב בה, חי אותה כל יום בחייו, ואיתה גם נחנק ומת בבית המעצר.
רינו צרור מבכירי העיתונאים בישראל, מוציא לאור את תעודת הזהות של זוהר בן יונה ועובדיה עורקבי, הוא זוהר ארגוב. המלך....
|
|
4.
|
|
ספרו האישי, המרגש והמרתק של העיתונאי, איש הטלוויזיה והרדיו והבמאי רינו צרור, המספר על הגירת הוריו מטריפולי לישראל ומתחקה אחר תולדות הקהילה על רבדיה ההיסטוריים. ספר העוסק בהורים מהגרים, בילדיהם הנבוכים ובשאלות של זהות, בגר ובגעגוע, במהגרים ובהגירה - כלומר, בנו.
צרור מביט בשם משפחה לאחור, והולך בעקבות שם משפחתו - מראשית תולדות המלוכה בישראל, דרך לוב ועד היום. בדרך הוא פוגש מחדש בדור ההורים המהגרים, "נחשונים" הוא קורא להם - במעשיהם, בתרבותם ובענן האבק שכיסה אותם. הספר בנוי מסיפורים, מחשבות וחוויות מתחנות שונות של סיפור המהגרים וילדיהם, במיטב המסורת של ספרי היסטוריה שבעל פה.
כתבה על הספר המשוררת עדי קיסר: "את הספר החדש של רינו צרור אני חושבת שצריך להדפיס במחברות תווים. כשאני קוראת את המוזיקה שרינו כותב בפעם הראשונה אני נותנת לקצב לקחת אותי ובפעם השנייה אני לוקחת את המילים בידיים שלי והן בוערות"....
|
|
