ביקורת ספרותית על שחור - חייו ומותו של זוהר ארגוב מאת רינו צרור
ספר טוב

---

על הספר הזה שמעתי לראשונה בראיון עם רינו צרור בגלי צה"ל. עצם הרעיון לכתוב ספר על זוהר ארגוב הוא לא טריוויאלי, זמר שהפער בין כשרונו לבין התחתיות אליהן הגיע זועק לשמיים, זמר שפרץ את הדרך לקבלת הזמר המזרחי כלגיטימי. כבר אז החלטתי לקרוא את הספר, אך לקח חמש שנים עד שזה קרה.
"שחור / חייו ומותו של זוהר ארגוב" הוא לא ספר ביוגרפיה סטנדרטי. בדרך אפיינית לרינו צרור, הוא מביא חמישה-עשר ראיונות שנערכו עם האנשים שהיו הקרובים ביותר לארגוב ונערכו סמוך מאוד למותו. בין המרואיינים: אהובה עוזרי, יהודה קיסר, אביהו מדינה וכן קרובי משפחה של ארגוב -אמו יונה ואחותו מלכה.
ההחלטה של רינו צרור להביא הראיונות כפי שהם ולא לערוך את המידע שהצטבר לכדי ביוגרפיה כרונולוגית, היא החלטה אמיצה והיא מעניקה לספר ניחוח אותנטי ומשיבה לחיים את רוח שנות השמונים בישראל. בראיונות מתנגנת נגינת הדיבור האפיינית לכל אחד מהמרואיינים והתחביר והניסוחים הייחודים לכל מרואיין. לעתים מופיעות שגיאות לשון, סלנג וניבים, ובעת קריאת העדויות עולה בבירור קולם של המרואיינים וה-ח' וה-ע' מתנגנת מתוכם מעצמה וזה נהדר.
הרבה רגש יש בראיונות, והבאתם כלשונם מעצימה זאת. בחלק מהראיונות ניכר כעס על המערכת, או על דמויות מסויימות בחייו של ארגוב שלא סייעו ואף חיבלו במכוון בנסיונות השיקום שלו. ההערצה לזוהר חוזרת אצל רבים, פעם אחר פער מעידים המרואיינים כי היו עושים הכל בשבילו, מעניקים לו כסף, לוקחים אותו לגמילה ושומרים עליו מהסם, מכבסים ומגהצים את בגדיו. מרואיינת אחת מספרת שלפני הופעה, הייתה עומדת בפתח חדר האמבטיה ונושאת עבורו את המסרק והחולצה המגוהצת בעת שהוא היה מתקלח. משהו בדמות של ארגוב גרם לאנשים לרצות לסייע לו בכל דבר, גם בדברים שיכול היה לבצע בעצמו, גם בדברים עליהם לא קיבלו כל תמורה. מקריאת העדויות, נראה שמדובר בטיפוס נרקיסיסט, אולם אף אחד מהמרואיינים לא מביע תרעומת על יחסי הניצול שהשתמעו מכך, ואולי זה מה שאיפשר את הקשר העמוק בינם לבינו. ארגוב מתואר כאדם הפכפך שמצד אחד היה מבריז, מאחר ולא מכבד הסכמים ומנגד היה יכול להעניק בספונטניות סכום כסף נכבד לקבצן ברחוב.
בראיונות עם בני משפחתו עולה סיפור ילדותו הקשה בשיכון המזרח בראשון לציון. אביו היה אלכוהוליסט שנפטר בגיל צעיר בגלל הרגלי השתיה שלו והותיר את אמו לבדה, אמונה על טיפול ופרנסה במשפחה מרובת ילדים. סביו נפטר גם הוא בגלל הרגלי השתיה שלו. ארגוב נפטר בגיל 32 בשל התמכרותו לסמים בעת מעצר על עבירת אונס נוספת. על-פי הדיווחים בתקשורת, גם בנו, גילי, מכור לסמים, ונראה שיש כאן גורל משפחתי של התמכרויות שבני המשפחה אינם נחלצים ממנו.
אחד הדברים שזיעזעו אותי בספר הוא ההשפעה הרבה של ההתמכרות על כל תחום בחייו של ארגוב. בשלב מסויים הוא החל להופיע תמורת מנות סם. הוא פיתח פרנויה כלפי הסובבים לו ולעתים העליל עליהם כי העלימו את מנות הסם שלו. באחד הראיונות מסופר כיצד עמד על הבמה והחל לחפש את מנת הסם בכיסו מול הקהל, ולא פסק עד שהורד מהבמה. בחלק מהפרנויות היה יסוד של אמת. אנשים שהיו קרובים לו מאוד (לדוגמה אחיו, בצלאל) דירדרו אותו לסמים ולהתנהגויות עברייניות והכשילו כל נסיון לגמול אותו מכיוון שארגוב היה רוכש עבורם מנות סם. סוחרי הסמים חיכו לו בכל הופעה והיו עוקבים אחריו כדי להרויח ממנו עוד ועוד כספים, ולמעשה נבנה מסביבו מעגל של אינטרסים שהיה קשה מאוד לצאת ממנו.
חסרים בספר ראיונות שיעניקו זוית יותר ביקורתית על ארגוב. ההערצה בראיונות מתעצמת נוכח הדרך בה סיים את חייו ומכיוון שהראיונות נערכו זמן קצר לאחר מכן, בטרם שקעו הפרטים ונעשה עיכול סובייקטיבי של כל מרואיין כלפי דמותו של ארגוב, הדרכים בהן הלך, והאופן בו כל מרואיין השקיע בו וטיפח אותו אך לא תמיד זכה ממנו לאמפטיה. בסיום הספר מובא התיק הפלילי של ארגוב ובו אינספור עבירות אונס, פריצה, מרמה, שוד וכיו"ב המעידים על הצדדים האפלים והתפישה העצמית חסרת הגבולות של הזמר שנחשב עד היום למלך.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על שחור - חייו ומותו של זוהר ארגוב