קראתי את הספר בשקיקה. וגם זכיתי לעשות עבודת סמינריונית על המחזה בכיכובו של השחקן דן שפירא. ועדיין אני מרותק לדמות הכל כך דומיננטית שעדיין רלוונטית ב-2018. זהר היה מהפכן חברתי, כוכב, אמן עם נפש עדינה ומלאת רגשות. הכי אהבתי את העדויות של המעריצות שלו שבאמת העריכו אותו כאדם. המחמאות והאהבה שקיבל מהן גרמו לו לבכות, כי היה חסר לו הפרגון וההערכה האמיתית. הראיונות מפיחות חיים לזהר. נחשפים לציטוטים, דיאלוגים, ומחשבות של הזמר המוכשר. הזדמנות להכיר אותו מעבר לשירים יפים.
זהר, אתה חסר לנו בנוף הישראלי. יש שיר שנקרא "הזוהר לארגוב" שכתב אלי חוג'ה שמבטא את הגעגוע שרק הולך וגובר:
הנה בא סתיו
הפרחים נבלו
קול זמיר נדם
מלך שנירדם
כמה בי פועמת
נעימת קולך
למה עזבתנו
למה אח יקר
כגחל דעך הזוהר
ושוב אינך
אך עמוק בתוך ליבנו
הן חי עודך
אלוקים הוא עדנו
נזכורך
זוהר אור שמיים
כך נשמור שמך
כגחל דעך הזוהר
ושוב אינך
אך עמוק בתוך ליבנו
הן חי עודך
אלוקים הוא עדנו
נזכורך
זוהר אור שמיים
כך נשמור שמך
קול נהי נשמע
אין מזור להם
אלה שהותרת
וליבם כבד
זמר שזימרת
לעולם נשיר
איך זה שנקטפת
בעודך צעיר
















