|
|
|
1.
|
|
"פעם אהבתי ילדה אחת מהכיתה, והיא אותי, כך נדמה לי, לא כל - כך אהבה..." כך פותח הילד, המתוודע לראשונה לחויית האהבה, את סיפורו. "אוהב אותה מאוד - עדיין ועוד" הוא סיפור של התאהבות ואכזבה, של תוחלת וחרדה נטישה, ובעיקר, סיפור של געגועים וכמיהה. כל מי שאהב אי - פעם, כל מי שאוהב עדיין, כל מי שעוד יאהב, ימצא בסיפור המחורז את פניה רבות המבעים של האהבה. אהבה היא אהבה ובכל גיל מותירה את רישומה....
|
|
2.
|
|
פעם אולי אכתוב על זה הוא ספר שיריו השני של דוד אדלר, ספרו הראשון סקיצות לתמונה בלתי שלמה (אבן חושן, 2011) זכה בפרס רמת גן לשירה לשנת תשע"ג בקטגוריית שירת ביכורים.
דוד אדלר הוא ד"ר להנדסה רפואית, יליד ירושלים (1945).
בכנות כובשת, בשפה פואטית עשירה אך מדודה ומאופקת ולרוב גם בהיפוך אירוני, נפרש בספר עולמו הביוגרפי-משפחתי העשיר, הנע בין געגועיו לילדות רחוקה, ראיה מפוכחת על הזמן האוזל והתבוננות מפתיעה ורגישה פנימה והחוצה.
הספר נערך ע"י דוד וינפלד...
|
|
3.
|
|
אתה צריך לכתוב על אבא, אמרה לו אימו, ובעקבות מכתב אהבה ישן, שהוא מגלה לאחר מות אביו, המספר מחליט לנסוע לגרמניה לגלות את היסודות, שעיצבו את דמותו של האיש העלום, שבמשך שנים קרא לו אבא. מסעו של המספר מתחיל למעשה בעוד אביו החי מתפוגג לאיטו חודשים ארוכים בבתי חולים בארץ, נמשך בגרמניה ואף בצרפת, בה חמק מפני הנאצים ושותפיהם, ולבסוף מסתיים בארץ, כשאימו פותחת בפניו לראשונה את נבכי מכאוביה.
נוכח כל ניסיונות הכתיבה הכושלים, גם לאחר שהוא מתוודע אל אהבת העלומים של אביו, הוא מגיע למסקנה שלא יוכל למלא את משאלתה של אימא, כי יותר משהוא מבקש לגלות את אבא, הוא שואף למצוא את עצמו. תסמונת חוסר הנחת אינה מניחה לו גם תוך כדי התחקות על עקבות אביו, ובכל הזדמנות הוא מחפש רוגע ונחמה בחיקן של נשים, מתמכר אל עוצמתן וחיוניותן, ובעיקר אל העונג המזדמן של יחסי מין עימן. בערוב ימיו חסר אונים בכיסא גלגלים חוזר המספר אל הנשים, שמילאו תדיר את החללים בקרבו, וכשהוא מבין לקראת הסוף שתעתועי שווא הוליכו אותו, הוא מנסה לשחזר את מעט רגעי החסד והאמת של חייו....
|
|
4.
|
|
לא אחמיץ את הזריחה הוא סיפור על התמודדות אופטימית עם סבכיה הרבים והמגוונים של האהבה המוסיפה להקרין רוח של תקווה והתחדשות למרות כל הנסיבות.
המספר, אינדיווידואליסט מושבע, המתכונן לנסיעה לאוניברסיטה בארצות הברית על מנת להשלים את עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופסור ידוע להיסטוריה, מתאהב באופן מפתיע למדי בספרנית המשתדלת לסייע לו, אך מתקשה למסד את הקשר הסוחף ביניהם למערכת זוגית מלאה ומחייבת.
במקביל נוכח תחקיריו הוא מתוודע אל אהבה של קשישים המתקרבים אל הסוף הבלתי נמנע, ולמרות שאהבתם נעדרת כל אחיזה במציאות, תוחלת נדירה של ייחודית זוגית פועמת בקרבם והם משתוקקים למצות אותה עד תום.
הוא נפגש עם אלינור, הבת החשאית שלהם, ושומע ממנה על הוריה שהלכו לעולמם: "עכשיו סופסוף הם יכולים להיפגש ולבלות יחד במחלקת הסרטנים בגן עדן", ואינו יכול שלא לתמוה, מדוע האהבה יוצאת הדופן ביניהם לא זכתה להתממש.
כשהחלטה סופית מתגבשת בקרבו והוא מתחיל לבצע הכנות מעשיות לקראת נסיעתו, מקבל המספר מכתב מפתיע מהפרופסור המנחה שלו. ומכאן ואילך אנחנו תוהים: האם הוא יפיק לקח מתוך ניסיונם וסיפורי חייהם של אחרים ובסופו של דבר יחליט לוותר על חלום הדוקטורט ולא יחמיץ את הסיכוי לממש את אהבתו?
לא אחמיץ את הזריחה הוא ספרו הרביעי של דוד אדלר, לאחר ספר השירים: עשה לך שתיקה, ספר הילדים: אוהב אותה מאוד, עדיין ועוד, והרומן ההיסטורי: הייתי צריך לכתוב על אבא. ...
|
|
