|
|
|
1.
|
|
יעקב אורלנד הוא מעמודי התווך של השירה העברית במאה ה-20 ומפעלו הספרותי שזור בתרבות הארץ-ישראלית למן תקופת היישוב ועד לאחר הקמת המדינה. יצירתו ענפה ומרובת פנים, וכללה שירה לירית, שירי זמר, מחזות, תרגומים בסוגות שונות, כתיבה לבימה הקלה וכתיבה לילדים. תמר וולף-מונזון מסמנת בה אבני דרך ועוקבת אחר צומתי מפתח בביוגרפיה היוצרת של המשורר, מתוך קשב לתדרים השונים שבהם כתב ולשיח הפנימי שמתקיים ביניהם.
לצד תרומתו של הספר לשדה המחקר הספרותי הוא מאיר היבטים חדשים בחיים התרבותיים של תל אביב המנדטורית ובחבורות הספרותיות 'יחדיו' ו'מחברות לספרות' שבתוכן פעל אורלנד. הספר בוחן את השפעתם של שירי הזמר על התגבשותו של האתוס הציוני בפרק הזמן שבין תקופת היישוב להקמת המדינה. דרך שירי העת והעיתון של אורלנד, שהתפרסמו בקביעות בעיתונים 'הדור' ו'חיפה העובדת' ודרך סקירת עבודתו כעורך המדור הספרותי של השבועון 'אשמרת' מוארת היצירה הפיוטית והפוליטית בעיתונות ארץ ישראלית בשנות החמישים. ; בחינת המערכונים והפזמונים שכתב אורלנד למטאטא, ללי-לה-לו ולבמות נוספות, ומעקב אחר מחזות העם מרובי המשתתפים שכתב וביים לאירועים בעלי משמעות לאומית, מאפשרים להתחקות אחר התפתחותה של הבימה הקלה בארץ, לפני קום המדינה ולאחריה.
ספר זה הוא מונוגרפיה ראשונה מסוגה על אורלנד,שדנה בכל קורפוס יצירתו,ובכלל זה יצירותיו שבכתב יד.בהיר וגבוה כזמר מושתת על חומרים ראשוניים שנאספו מארכיונו של המשורר באוניברסיטת בר-אילן ומארכיונים בתחומי הזמר העברי,השירה העברית והתרבות העברית....
|
|
2.
|
|
בחוברת זו נבחנים היבטים שונים של מצבי גבול גאוגרפיים, אנתרופולוגיים ותרבותיים ומפגשים בין תרבויות, מחוץ לטריטוריה של הספרות העברית ובתוכה. המיצוב החברתי-תרבותי הסיפי מצטייר כאן במגוון אפשרויותיו, כמצב של אמביוולנטיות ושל עמימות, אך באותה עת גם כמקור של הפריה, המתאפשרת מתוך ניעות מתמדת אל האחֵר והימצאות בו-זמנית בטריטוריות תרבותיות שונות. לצד המושג ``לימינליות`` מתבררות אפשרויות שונות לגילומיו של המושג ``צדק פואטי`` – מהיבטיו החברתיים, הפילוסופיים, המוסריים והפואטיים.
החוברת מוקדשת בהוקרה עמוקה לפרופ` יהודה פרידלנדר ליובלו השבעים, ומגוון פרספקטיבות המחקר הכלולות בה משקפות את פועלו הרוחני של בעל היובל....
|
|
3.
|
|
המאמרים המקובצים בגיליון זה מציגים את תורותיהם של הוגי דעות שונים, שניהלו, איש-איש בדרכו, דיאלוג מפרה בין ההגות היהודית לבין התרבות הכללית, ואפשרו, במסגרתו, שיח בין תרבויות ובין זהויות נפשיות שונות. הקובץ מוקדש לזכרו של פרופ` משה שוורץ, שהיה בין מתווי הדרך לשיח שכזה. מקצת המאמרים דנים בהגותו הפילוסופית; מקצתם, בהוגים ששיקע עצמו בעולמם; והאחרים עוסקים בהתמודדות עם שאלות שהציב במרכז הגותו. ...
|
|
5.
|
|
האם יש בכוחה של השירה להשפיע על המציאות?
מה קובע את טיבו של השיר הפוליטי – האם איכותו הפואטית או האפקטיביות של מסריו?
ספר זה עוסק בשלבי התגבשותה של השירה הפוליטית העברית במאה העשרים, במעבר מחברה שמגויסת לאתוס הציוני ונוטלת חלק פעיל בגיבושו ובעיצובו, לחברה ביקורתית שמשיגה ולעיתים גם מערערת על תקיפותו ועל שלמותו של אתוס זה.
שיריהם של זאב ז'בוטינסקי, אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, חיים גורי, דליה רביקוביץ, נתן זך, רמי דיצני, דן פגיס וסיון הר־שפי הם חלק מקורפוס גדול של שירים שנדונים בספר, שכולם ביקשו לעורר, להשפיע ולעצב עמדות, מתוך מודעות לנסיבות הזמן ולהתרחשויות ההיסטוריות שעל רקען נכתבו.
השירה והפוליטיקה הם שני ערוצי שיח שמנוגדים זה לזה במהותם, במטרותיהם ובאופן שבו כל אחד מהם מנסה להשפיע ולעורר. בַּמציאות חסרת הפתיחות והסובלנות שמאפיינת את החברה הישראלית, המתח המובנה שקיים בסוגה של השיר הפוליטי הוא פריווילגיה נדירה, שמאפשרת גם לקורא נגטיבי המתנגד לעמדותיהם הפוליטיות של השירים לגלות כלפיהם קֶשֶׁב, לעורר בו הרהור ומחשבה, ולעיתים אף התפעלות.
פרופ' תמר וולף־מונזון מהמחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן היא עורכת כתב העת "בקורת ופרשנות". מחקריה מתמקדים בשירה העברית שנכתבה במאה ה־ 20 בהקשריה ההיסטוריים, הסוציו־ספרותיים, התרבותיים והלשוניים.
ראשיתו של ספר זה בשיחות ששודרו בגלי צה"ל, במסגרת 'אוניברסיטה משודרת', בסמסטר הסתיו 2012 ....
|
|
6.
|
|
נוכחותו המרשימה והמתמדת של מירון ח. איזקסון בתודעה התרבותית הישראלית והמקום הייחודי של יצירתו בשירה ובפרוזה הישראלית בארבעת העשורים האחרונים, עוררו לאורך השנים עניין ותהודה בביקורת. עם זאת, קיים חֶסֶר בסקירה שיטתית של יצירתו, העומדת על מאפייניה התמאטיים, הרטוריים והלשוניים-סגנוניים, בפרט של יצירתו השירית.
הקובץ לִנְשֹׁף אֶת הַצְּעָקָה - מחקרים על יצירתו של מירון ח. איזקסון, אשר כולל שבעה-עשר מאמרים ומסות, שנכתבו על ידי חוקרים, משוררים וסופרים על שירתו של איזקסון ועל כתיבתו בפרוזה, מבקש לענות על החֶסֶר הקיים, ולכנס לראשונה יחד מבחר מקיף של מאמרים על יצירתו.
מקריאת המאמרים מצטיירת יצירתו ובפרט זו השירית כחטיבה ספרותית מובחנת וייחודית בספרות הישראלית, שיש לה תווי זהות והיכר אופייניים. מאמרי הקובץ חושפים את צפניה הפואטיים המרכזיים של יצירתו השירית, ואת אופן התבוננותו הייחודי בעצמו, בבני משפחתו, ביחסים בין בני אדם, ובמשמעותם של חפצים ואברי גוף – לעיתים בדרך של העברה רגשית ולעיתים כמטונימיה לבני האדם. מאמרי הספר בוחנים את מבנה העומק התמאטי של שירה זו, ואת דרכי הארגון הרטוריים שהיא מפעילה.
עורכת הקובץ, פרופ' תמר וולף-מונזון מהמחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן, היא עורכת כתב העת ביקורת ופרשנות. מחקריה מתמקדים בשירה העברית שנכתבה במאה העשרים בהקשריה ההיסטוריים, הסוציו-ספרותיים, התרבותיים והלשוניים...
|
|
