בעריכת: אבידב ליפסקר, תמר וולף-מונזון.
קובץ זה בא לחדש את השיח הביקורתי על ספר שיריו רחב-ההיקף של אצ''ג, הנחשב לאחד מהישגיה הגדולים של השירה העברית המודרנית. בקובץ מחקרים העוסקים בשאלת תקפותם של השירים כתעודה היסטורית, בייצוגיותו של הספר לשירת תקופתו ובאופן התקבלותו יוצא הדופן, שזיכה את המשורר בהכרה ממסדית והשיב אותו, לאחר שנות נידוי פוליטי, אל חיקו של הקונצנזוס הלאומי, עיונים במאפייניו
הלשוניים והרטוריים כדגם לשירה עברית מקוננת וגם מגדירה מחדש אזורים שכוחים של כוח תרבותי ופוליטי למימושה של גאולה אישית ולאומית, מסמכים, תצלומים וכתבי יד של המשורר, החושפים פנים בלתי ידועות של דרכי התהוותו של הספר.
בסדרת ''מחקרים ותעודות בשירת אורי צבי גרינברג''.