קראתי את כולו ביום אחד.
כבר קראתי את "רעל מתוק" של הסופרת הזאת, ומה שלקחתי מרעל מתוק זה שהכתיבה שלה טובה.
אז כשראיתי בספרייה את כל הסדרה הזאת, שהיא סדרת מאפיה, ותהיתי אם לקרוא כי בדרך כלל משהו בסדרות האלה שהכריכות נראות דומות עובר אצלי כמשהו זול ולא איכותי - רק זה שהבנתי מי הסופרת וכבר קראתי ספר אחד ממנה, שיכנע אותי לתת צ'אנס.
ואני שמחה לבשר שנהניתי מאוד, למרות שזה רומן הביכורים של הסופרת הזאת

זה ספר שני בסדרה שבה כל ספר עוקב אחרי דמות אחרת, אבל עדיין זה אותו העולם של חמש משפחות מאפיה.
אני לא זוכרת כמה כוכבים הענקתי לספר הראשון (אשר בלאק), אבל אני די בטוחה שנהניתי ממנו יותר מהספר הזה, וזה בכלל לא קשור לדמויות.
הסיפור פשוט כל כך סתמי, ואין בו הרבה הנאה.
הספר הוא 400 פלוס עמודים, אבל הוא מכיל גם נובלה שעוקבת אחרי אחיו של ניקולאיו, והיא 100 עמודים.

הנובלה הייתה מהנה כמו הספר, אבל הסיפור ש

זה קשה לכתוב על הספר הזה, כי זה מרגיש שיש בו הרבה טעמים שונים.
במהלך הקריאה בו הוא הזכיר לי הרבה ספרים שונים, האפלה של הספר הזה, הביתיות של הספר ההוא, והאירוטיות של האחר.
למרות שהנושאים הכבדים של הספר, התאבדות ואובדן, הרס עצמי ונזק עצמי, התמכרויות - זה פשוט לא הרתיע אותי.
ואני מציינת את זה כי פחדתי מהספר הזה משום מה, ובסופו של דבר לא היה לי קשה לקרוא אותו בכלל, להפך, ישבתי על הספה במשך עשר שעות