» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (11):
צריך להוסיף תקציר,
אוטוביוגרפיה וסיפורי חיים,
קצרים - סיפורים קצרים, טורים, אנתולוגיות וסיפורי עמים למכירה,
יהדות ומחשבת ישראל למכירה,
פרוזה,
מתכנן לסיים/לקרוא בחצי השנה הקרובה,
מתקדם עקב בצד אגודל,
ספרים שקראתי,
לקנות,
המפץ הגדול,
שוקולד מנטה מסטיק,
עוד ...
|
1.
|
|
חודש אלול, משהו באוויר משתנה, וחדי העין כבר רואים את החגים מעבר לאופק הקרוב.
עדיין קולות של קיץ באוויר, של חופשה, של ילדים. אך הריח כבר שונה. לא בבת־אחת מגיע אלול.
הוא נכנס לנו לחיים בקצב איטי, אבל בוטח, וראשית הוא מפזר לנו רמזים. פריחת הרימון האדומה, נחליאלי רץ, קול שופר ראשון לפנות בוקר.
פיוט נוגע, מנגינות של סליחות. רמזים.
הספר 'רמזי אלול' מבקש להוציא אותנו למסע בעקבות הרמזים העדינים האלו, המסתתרים מאחורי ראשי התיבות של המילה אלול לאורך התנ"ך.
רמז לכל יום.
מ־א׳ באלול ועד ראש השנה הולכת ונפרשת לפנינו דרך שבונה את תהליך התשובה ורוקמת אותו לתוך הנפש בעדינות....
|
2.
|
|
'עד שמצאה' הוא ספר של חיפוש ומציאה.
אחת אחת נלקטות האבדות, חלק כעבור שנים, ומוחזרות לבעלים שלהם.
דרך שניים עשר סיפורים מן החיים, הקשורים זה לזה בקשרים גלויים וסמויים,
לוקח אותנו הרב אייל ורד למסע של חיפוש ומציאה פנימה והחוצה ושוב פנימה-'עד שמצאה'. ...
|
4.
|
|
בלשון השווה לכל נפש מביא הרב ורד מתורתו של ה'שפת אמת' - רבי יהודה אריה לייב אלתר,
האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות גור ומנהיג בולט של יהדות פולין,
ומבאר את רעיונותיו המורכבים על פרשיות התורה.
בשילוב סיפורים מחיי היומיום ואנקדוטות מחייו של 'השפת אמת' הופכת הכתיבה להתוועדות חסידית
המזמינה את כולם לטעום מטעמה המענג של תורת החסידות.
אייל ורד הוא רב מלמד ב'מכון מאיר' בירושלים ורב קהילת 'יחדיו' בפתח תקווה.
מלמד וכותב במקומות רבים. בעבר פרסם שני ספרי פרוזה: 'בדרך סיפרתי מעשה' ו 'עד שמצאה'.
...
|
5.
|
|
ימות השבוע שוצפים עלינו ברוב עוצמתם, באינטנסיביות שלהם, בריצה ממקום למקום ודבר לדבר. אך בסוף כל שבוע ניצבת נקודת אור וחיים בדמותה של השבת, ובלב השבת – הפרשה. "צריך לחיות עם הזמן", ציווה אדמו"ר הזקן. והחסידים, שתמהו על האמירה הזו, הלכו וחקרו ובדקו וגילו שכוונת רבם היא לפרשת השבוע, והציווי הוא לחיות עם הפרשה לאורך כל ימות השבוע.
בלשון השווה לכל נפש מביא הרב ורד את פעימת הלב שעלתה בו. ללא מקורות, ללא פירושים, אלא מין אינטואיציה פנימית כזו, שצפה ועלתה כאן ועכשיו, והושפעה ממכלול תחושותיו ביחס לפרשה. מתוך אירועי השבוע והזמן שעטפו את השבת הזו, בבחינת "דבר השייך לליבו בעת ההיא".
לאורך השנים נצברו הפעימות הללו והפכו למין שיחה פנימית, הנעה משנה לשנה ומספרת סיפור – סיפור של חיים, של לחיות עם הפרשה. כמו פעימת הלב גם הדברים הכתובים כאן מרוכזים. מתומצתים. משמיעים דפיקה אחת, ונעלמים....
|
|