שנת 1929 בספרים

יוזף זוסקינד אופנהיימר, הידוע כ"יהודי זיס", המשיך להכות גלים גם למעלה ממאתיים שנה לאחר מותו. שני סרטים הופקו על חייו: הראשון, בבימוי של מייקל בלקון (1934), נועד להזהיר מפני הסכנות שבאנטישמיות, ואילו השני בבימויו של פייט הרלן (1940), שהוזמן על ידי יוזף גבלס, היה סרט אנטישמי מובהק. סיפורו של זיס הועלה בתיאטרון הבימה בבימויו של צבי פרידלנד, על פי תרגום של מרדכי בן שאול (1935). שמעון פינקל גילם את דמותו של היהודי זיס ואילו אהרון מסקין את דמותו של הדוכס קרל אלכסנדר. כל היצירות הללו התבססו על ספרו של ליון פויכטונגר "היהודי זיס". פויטונגר החל לכתוב את היצירה כמחזה (1916), אך זה מעולם לא הועלה על הבמה. "היהודי זיס", ספרו הראשון, נכתב ב-1922, השנה בה נרצח וולטר רתנאו, שר החוץ היהודי היחיד בהסטוריה של גרמניה. פויכטונגר עצמו ראה במעשה הרצח את תחילת סופה של רפובליקת ויימאר. ספרו של פויכטונגר פורסם רק ב-1925 משום שלדעת המו''ל הציבור לא היה בשל לקבל ספר שגיבורו המרכזי הוא יהודי. יצוין כי הנובלה הראשונה "היהודי זיס" נכתבה על ידי וילהלם האוף (1827). וכמעט שכחתי, רחוב על שמו של "היהודי זיס" נמצא בתל-אביב.

ספרו של פויכטונגר, "היהודי זיס" שייך לז'אנר הנקרא FICTITOUS BIOGRAPHY (ביוגרפיה המבוססת על חייה של דמות אמיתית, אך מתווספים לה מרכיבים דמיוניים). במרכזה עומדת דמותו של יוסף זיסקינד אופנהיימר (1698-1738), יועץ הסתרים לענייני פיננסים של קרל אלכסנדר (1684-1737), ההרצוג (דוכס) של ויטנברג, דוכסות שהשתייכה לאימפריה הרומית הקדושה. סיפור זה עוסק בעלייתו המטאורית של זיס בשמי הפוליטיקה והכלכלה בויטנברג מעת הכתרתו של קרל אלכסנדר (1733) ועד לנפילתו של זיסקינד עם מות הדוכס (1737), במהלך קצת פחות מארבע שנים. הספר מסתיים בהליך המשפטי, שהוא כל דבר חוץ מאשר "הליך משפטי נאות", ובהוצאה להורג האיומה (1738) – זיסקינד נתלה וגופתו הושארה בתוך כלוב אדום, סמל נאפופיו עם נשים נוצריות כשרות, במרומי עמוד תליה "למען יראו ויראו". הדוכס קרל אויגן הרשה להביאו לקבורה ללא טקס רק ב-1744.

מדובר ברומן רחב יריעה המתאר את החיים בדוכסות הקטנה על שלל האינטריגות בחצר הדוכס. הוא מתמקד בדמותו של זיס, יהודי שאפתן ומוכשר השואף לצבור את שלושת הכ''פים המפורסמים (כסף, כבוד, כח) בכל דרך אפשרית, למעט אחת: ויתור על יהדותו. לשם כך, הוא סיגל לעצמו אורח חיים מלא פאר והדר, התנהג כקוואליר מושלם (על פי הנורמות הנהוגות באותה עת) וקיבל בהכנעה את ההערות הפוגעניות לגבי יהדותו. קשריו עם הקהילה היהודית הצטמצמו למינימום ההכרחי מצד אחד, אבל ברגע אמת פויכטונגר מציג את הסולידריות היהודית המגיעה לשיאה בסופו הבדיוני והדרמטי של הסיפור. מטבע הדברים, שאלות הקיום היהודי במרחב הנוצרי העסיקו מאד את הסופר. פויכטונגר הוסיף לדמות זו עוד מספר אבות טיפוס יהודיים: בקצה השני ניצב הרב גבריאל, מקובל, דודו של זיס ודרכו הקורא נחשף לעולמה של המיסטיקה היהודית; יצחק לנדאואר, סוחר יהודי ממולח גם הוא, אך המשיך לשמור על חזות יהודית ואינו מפגין את עושרו והאחרון, אחיו של הגיבור, נתן זיס אופנהיימר שהתנצר והפך לברון טאופנברגר. כל אחד מהם מתמודד בדרכו עם האתגר הניצב בפני היהודים באותה עת בעיקר ברחבי האימפריה הרומית הקדושה. המיקוד הוא על המתרחש בויטנברג, דוכסות קטנה הניצבת במיקום אסטרטגי; לחוצה בין שתי יריבות גדולות, צרפת ואוסטריה, הנלחמות ביניהן על הרחבת שטחי ההשפעה שלהן.

הנדבך המרכזי בעלילה הוא יחסיו של זיס עם הדוכס קרל אלכסנדר. זו מעין סימביוזה הרסנית עבור השניים: הדוכס תלוי באשף הפיננסים זיס כדי לממן את אורח חייו הבזבזני. זיס הופך לאיש אמונו של הדוכס, אך בדרכו לצמרת הוא רוכש לא מעט אויבים. בזכות כשרונותיו הוא עולה לפסגה תוך ניצול ציני של כל הזדמנות, אך בגלל היבריס הזה נטמנים גם זרעי מפלתו. פויכטונגר בנה עלילה שהיא, מצד אחד, מורכבת מאד, אך מצד שני משכנעת בהגיון הפנימי שבה. לא תמיד קל לעקוב אחר שלל הדמויות והקשרים ביניהן אבל בזכות כתיבתו של פויכטונגר זו משימה אפשרית. ואי אפשר בעלילה בלי ההיבט המיגדרי. פויטונגר בחר להדגיש מספר דמויות נשיות המנסות למצוא את דרכן בעולם פטריאכלי. כל אחת מתמודדת בדרכה עם המציאות בויטנברג: הבולטות ביותר הן אשת הדוכס, מריה אוגוסטה, פילגשו סיביל מגדלנה ונעמי, בתו של זיס. בהקשר זה יש מקום להזכיר גם את שתי הדמויות הראשיות בחייו של הדוכס הקודם: יוהאנה אליזבת מבית באדן-דורלאך ופילגשו ולהלמינה פון גרבניץ. המאבק בין שתי האחרונות מתואר באופן נפלא בחלקיו הראשונים של הספר.

ככל הידוע לי קיימים שני תרגומים של הספר: האחד, תרגומו של מרדכי אבי-שאול בהוצאת שטיבל (1929) והשני בתרגום צבי ארד (1984) בהוצאת זמורה ביתן. קראתי את הגרסה המוקדמת. התרגום של מרדכי אבי-שאול אמנם מיושן, אבל הוא הוסיף בעיני לוית חן של אותנטיות הן משום שתורגם באותה תקופה שהספר יצא לאור והן משום שהוא מתאר תקופה שחלפה ופסה מן העולם והשפה המליצית והמיושנת נראתה לי הולמת ביותר. על כך יש להוסיף שבאחרית דבר המתרגם אבי-שאול כתב כי ברשותו של המחבר הוא הכניס תיקונים קלים בעיקר לפרטים הסטוריים או לציטטות מספרי הקבלה. לדבריו, גם המחבר עצמו הכניס תיקונים במהדורות הבאות.

עם זאת, עלי להודות כי הגעתי לגרסה זו לא כתוצאה מבחירה מושכלת בין שתי אפשרויות, אלא משום שזה העותק שמצאתי במכולה של שכנתי מאדי סינטוב ז''ל.

תודה לנינה על שטרחה להעלות את המהדורה הזו לאתר.

השורה התחתונה: רומן רחב יריעה מקיף, אך לא מתיש. מעניין הן בגלל תיאור אמין של המציאות ושילוב מציאות ומיסטיקה והן בשל הרלבנטיות העגומה עד לתקופתנו.

ספר ראשון של שלום אש (1880-1957) שאני קורא. סופר יידיש יליד פולין, בן למשפחה חרדית שלמד בחדר. הושפע ממנדלסון ומתנועת ההשכלה ובשלב מסויים עזב את משפחתו ואת אורח החיים הדתי. בן דורם של ברנר, שלום עליכם ועגנון, הושפע כמוהם ממנדלי מוכר ספרים וי.ל פרץ שהיו בוגרים בדור ממנו. בניגוד לברנר, שלום עליכם ועגנון שזוכים לעדנה מידי פעם וספריהם מודפסים אחת לכמה שנים את שלום אש שכחו. הספר הזה "מוטקה גנב" יצא לאור ב-1929 ומאז לא הודפס שוב. האם הוא ספר כזה גרוע ולא סחיר? האם ברנר למשל נקרא יותר ויותר סחיר? מדוע עד היום לא נכתבה עליו שום ביוגרפיה או ספר מחקר אחר המוקדש לו?
את השם "מוטקה גנב" שמעתי בעבר בהקשר של מחזה או הצגה ולכן כשנתקלתי בספר הוא תפס אותי.

לטעמי זהו אחד מהסיפורים היידים היפים ביותר שקראתי, יש בו הכל, העיירה היהודית, החיים והתרבות בעיירה ובספר הזה במיוחד המחבר נוגע בחיי הפשע, הזנות והגניבה של העיירה והעיר. מוטקה נולד למשפחה ענייה לאבא אלים שמכה אותו ואת אמו ללא הפסקה ולאמא חולנית המגינה עליו. מגיל צעיר הוא נמשך לחיי הפשע של העיירה, מתחיל לגנוב ולסחור בסחורה גנובה מגיל צעיר. עם הגיעו לגיל 15 הוא בורח מהעיירה לאחר שביצע פשע וכל העיירה בעקבותיו, הוא מצטרף ללהקה נודדת של להטוטנים ונע ונד איתם. הוא פוגש שם את מרי הלהטוטנית ומתאהב בה, אהבה שתגרום לו לעשות פשעים חמורים. מאוחר יותר הוא עוזב עם מרי את הלהקה ועובר להתגורר בוורשה, שם שמו כסרסור עבריין מתפרסם, עד שהוא מתאהב בחנה'לה, מה תוצאות הקשר בניהם תקראו בסיפור.

כתיבתו של שלום אש איננה מורכבת כמו של ברנר ועגנון לדוגמא, הטקסט קריא מאוד למרות שתורגם מיידיש ב-1929.התרגום נעשה ע"י ה.ייבין שהיה ממעריצי ז'בוטינסקי והיה צלע בברית הביריונים.
לקרוא בספר שנכתב לפני כמעט מ100 שנים, קרוע חלקית, דפיו מתנתקים וכו' להפתעתי הוסיף לחוויית הקריאה. אין ספק שאמשיך לקרוא מספריו של שלום אש. אני תקווה שספריו של אש יצאו לאור שוב. (כרמל הוציאה לפני כמה שנים את הטרילוגיה המפורסמת של אש "לפני המבול- שלוש ערים"). קריאה מומלצת בחום.

לעיתים קריאת נתוני הספר מלמדים אותנו דברים שונים (אולי כדאי ש סימניה תוסיף אותם).
משנת תרפ"ט.
בהוצאת הד"ר יהודה יונוביץ
תרגום: טשרניחובסקי, סימון והלר
עריכה: קלוזנר
בזמן שארץ ישראל גועשת, סיר הלחץ היהודי/ ערבי/ אנגלי מפעפע, מוצאים אינטלקטואלים עבריים זמן להוציא ספריה פילוסופית בשנים-עשר כרכים, כשברשותי כרגע יש את הראשון שבהם ואיני יודע אם המפעל גם הגיע לספר השנים-עשר.
כולל תרגומים ל: המשתה, אבתו'פרון, לאכס, התנצלותו של סוקראטס, קריטון, פיידון והקדמה של קלוזנר.

אתמול, במרתון קריאה של מספר שעות, השתלטתי על מאתיים העמודים האחרונים ברומן עב הכרס הזה.
המהדורה שברשותי שונה מזו המוצגת כאן.
זהו עותק בן שני כרכים משנת תרפ"ט שיצא בהוצאת שטיבל בתרגומו של ח.ש. בן אברם.

אמא שלי טוענת שקראה את הספר בגיל שמונה, מה שהטעה אותי לחשוב שהוא מין חסמבה של שנות החמשים ולא כך הוא.
התלבטתי אם לקחת את הנכס למסע היומי בן שלושת האוטובוסים ולבסוף ההכרעה נפלה.
כבר ביום הראשון נאלצתי לסלק בהחבא מאובן של חרק מת מן העמוד השני, זאת, בלי לעורר את תשומת ליבה של המטרונית הכבודה שישבה לצידי וקודם לכן כבר קמטה את אפה (אלרגיה לאבק?).
היה קשה להיכנס לנבוכותיה של השפה הארכאית, קשה גם לצאת.

ולספר-
זהו רומן היסטורי המתרחש בעת שקיעתה של האימפריה הרומית וזריחתה של הנצרות.
הרומן הוא מאוד פרו נוצרי, התפלאתי לקרוא בסוף הספר הערה שאישרה את העובדה שהוא בין הגרסאות המצונזרות- אילו שהושמטו מהן קטעים 'יותר מידי נוצריים' שאינם מתאימים לחיכו העדין של הקורא העברי.
גם כך- חלק הארי של הספר הוא כמעט מניפסט המהלל את יופיה וצדקתה של הנצרות.
למרות בורותי העמוקה, יש לי מושג קלוש לגבי מעשים די איומים שנעשו בשם הנצרות. אבל יכול להיות שזה מאוחר יותר.
בכל זאת, כקוראת עבריה רגישה, לא ממש השתכנעתי להמיר את דתי. ליגיה, ה'סקארלט או'הרה' הנוצריה הטהורה של הסיפור, היא דמות שמתניה דקות במיוחד, גם מורכבות אישיותה אינה עולה על עובי דף נייר.

כמובן שרציתי שהאהבה תנצח, אין קורא שלב פועם בקרבו שלא ילווה בהתרגשות ותקווה את סיפור האהבה ההירואי של ליגיה וויניציוס, בכל זאת- גם ליגיה, גם שאר הנוצרים בסיפור, אפילו המורכבים יותר מבינהם לא משכו את ליבי כמו פטרוניוס- אותו ספקן, אסטטיקן עצלן וטוב מזג המבכר את עולם השקר על פני חיי הנצח.

ורומא-
התיאורים הנפלאים של המשתאות, התהלוכות, הסיאוב והאלימות הזכירו לי את הקולנוע של פעם- כשלצילום סצינה המונית נדרשו מאות ניצבים אמיתיים ולא משחקי מחשב משוכללים.
אני שומעת הרבה תלונות על האלימות, השחיתות והקוטביות בחברה הישראלית. יום אחד ברומא של נירון הופך אותנו לבדיחה אפילו בתחומים האילה.
Panem et circenenses - לחם ושעשועים.
והשעשועים- ריאליטי של רצח המוני בשיטות שונות ומשונות (חיות טרף, צליבה, שריפה ועוד) כשמור ואהלות (כך במקור)
מסתירים את סרחון הגופות. והעם נהנה.
אחרי זה 'האח הגדול' זה אפילו לא שעשוע לפעוטון.
והשחיתות בשלטון- אדם ששורף עיר שלמה על תושביה ואוצרותיה רק כדי לכתוב שיר, ואחר כך בוזז את המדינות שתחת כיבושו כדי להאכיל ולהשתיק את שארית הפליטה... אז מי יכול להתלונן על כמה מעטפות ובתים שעברו מיד ליד?
ותנאי העבדות- העובדים הזרים שלנו צריכים להיות אסירי תודה שהשכילו להוולד אלפיים שנה מאוחר יותר מאילו של נירון.
אפילו הנפת האגודל היא לא ריגשון שמשתמשים בו בפורומים אלא דרך לפסוק בהינף יד מי למוות ומי לחיים.

בקיצור נהניתי.
ועכשיו אני עוברת ל'כריש זכרון' מה שנראה לי קצת כמו טיפול בשוק.

ואני חייבת לציין את הערות השוליים המחכימות.
היפה מהן : 'ויגילים' - שומרים, נטורי קרטא.

גליקל ,אשה יהודיה בת המאה-17 מתארת בלשון התקופה את חייה במרכז ארופה. האשה נבונה מאד, פעילה, עוברת את מאורעות התקופה.
למיטב ידיעתי יצאה מהדורה חדשה של הספר עם מבוארת בשנים האחרונות.
התאורים הם אמיתיים, האשה חיה , נפטרה והשאירה אחריה את כתב היד. מומלץ מאד לאלו המתענינים בהסטוריה יהודית. מנקודת ראותו של הפרט. הספר אינו ארוך קריא מאד ומומלץ.
נועם

מצאתי את הספר בחנות ספרים יד שנייה בירושליים הוא היה כרוך בעטיפה חומה עם פיתוחי זהב
ואני הסתקרנתי ממש.
לקחתי את הספר הבייתה והתחלתי לקרוא אותו בשקיקה
כבר בעמוד הראשון מכשול השפה עמד ביניינו הספר שאימצתי לחיקי היה בתרגום מאוד ישן משנות ה
,80,אבל לא וויתרתי הספר מדהים ומרגש (הוזלתי דמעה)
הוא מכיל בתוכו ביקורת חברתתי נוקבת על החברה
ביקורת שרלוונטית גם לימינו
ממליצה בחום