יואל הופמן הוא זן מאסטר, והספר הזה הוא אחד השיאים בשילוב תפיסות הזן של הופמן והיכולת לספר סיפור. יש ספרים שהם מחוייבות - הספר הזה שומר על קשר קל , ומרפרף עם הקורא. אין עלילה , אלא סיפור חיים שמתבהר לאט לאט לאט ובתענוג גדול .
כל עמוד שקראתי מילא אותי שלווה ופליאה.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
השקפת עולמי כל כך שונה כך שקשה לראות בביקורת הזו אפילו שמץ אובייקטיביות.
ייתכן שיהיו כאלו שיאהבו אותו מאד עובדה שתורגם לשפות רבות במשך עשרות שנים.
ישנו ללא ספק חן רב ותבונה בתרבות המזרח עד שמגיעים לזן.
הזן בעייתי זו תורה פילוסופית שמיועדת להכשרת התודעה...
לשליטה מלאה ברוח ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
רוב הזמן אתה לא בטוח מה אתה קורא, על מה אתה קורא, מה הסיפור, מי הגיבור, מה הפואנטה.
אבל אתה גם יודע שזה לא משנה, כי המילים עושות לך משהו בפנים ואתה מבין דברים בלי לדעת איך.
בסוף אתה גם מבין שאתה קורא את הופמן, אתה קורא על עצמך, הסיפור לא כתוב על הדף, אלא אצלך בפנים. בסוף אתה מבין שהג... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
אתה פותח ספר, ונזרק. מפה לשם, המילים של הופמן עושות בהן כרצונן וכל שנדרש הוא שרוח נעימה תנשב ותחושת שלמות תצמרר את העור. צחקתי, נעצבתי, תהיתי, בהיתי, עברתי מצד לצד, עליתי למעלה, ירדתי למטה, נכנסתי לעומק. תמיד לעומק. הופמן מחולל פלאים עם כנות וירטואוזית [אע"פ שתמיד מנקרת השאלה מה אמ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
אהבתי, ספר הגותי מאוד. מתבונן ממרחקי אין קץ בזכוכית מגדלת על הנימים הנשכחים והמובנים מאליהם של האנושי והמקומי. בז'אנר פרוזהאי שירי חובק כל - נוגע לא נוגע. אניגמטי. בהתחלה קשה לעיקול ועם הזמן הופך לסרקזם מחוייך, מפוייס אך נוגה ופסימיסטי גם יחד.
רגעים טובים יותר וסתמיים פחות. חבי... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|