מדף הספרים של ליזה - הספרים שדירגה
ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה.
התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף.
ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי
כשגזע של חייזרים מאיים על האנושות, עוזב אנדר וויגין בן השש את ביתו ואת משפחתו בכדור הארץ, ויוצא לחגורת האסטרואידים.הוא נכנס לבית הספר ללחימה, שבו נשלטים חייו על - ידי משחקי תודעה וקרבות דמה הנערכים ברצינות קטלנית. חושים חדים, חמלה וגאונות הופכים את אנדר לטוב מכולם במשחקים אלה. אך בעודו מתאמן, קרב יום הפלישה. אנדר נדחף עד לגבולות יכו
"האם האח הגדול קיים?"
"ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה."
"האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?"
"אתה לא קיים."
1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל
שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר
בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד.
הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך.
באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל
סין הקיסרית היא מקום התרחשותו של הרומן הפיוטי הזה המפגיש שתי נשים יוצאות דופן – שאן סה והגיבורה שלה – הטוות במו ידן את גורלן שלהן.
שאן סה: "הסיפור האמיתי הזה, על בחורה אנונימית שהפכה במאה השביעית לקיסרית סין, הקסים אותי מאז ומעולם. כמו בכל רומן, גם היצירה הזו היא סוג של אוטוביוגרפיה דמיונית. ספר שעוסק בהתמדתה של אישה שרוצה להגיע ר
כדי להחליט אם זה "טוב" או "לא טוב" יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים. למשל, אסור לכתוב: "סבתא דומה למכשפה", אבל מותר לכתוב: "אנשים קוראים לסבתא "המכשפה", אסור לכתוב: "העיר הקטנה יפה", כי העיר הקטנה יכולה להיות יפה בעינינו ומכוערת בעיני מישהו אחר.
מה"חיבור
בעיירת גבול קטנה באירופה שלאחר המלחמה, במדינה הנתונה בשלטון טוטליטארי, מנסים גיבוריה של אגוטה קריסטוף למצוא את עצמם, את זהותם וכן חיים שיש בהם ערך. אך הצלקות שהותירו בהם המלחמה, אימי השלטון העכשווי ועולם שכל סדריו עוּותו, משפיעים על כל מהלך חייהם.
כל הנסיונות לבנות מערכות יחסים תקינות בין בני אדם נידונים לכישלון, וגם הניסיון למצ
השקר השלישי חותם את "טרילוגיית התאומים" של אגוטה קריסטוף. בחלוף זוועות המלחמה (המחברת הגדולה) ואימי השלטון הטוטליטרי שבעקבותיה (ההוכחה), הגיעה שעתם של גיבוריה להישיר מבט אל האמת.
על סף הזִקנה והמוות מנסים גיבוריה של קריסטוף למצוא את זכרונותיהם, את ילדותם האבודה, זהות ושייכות. קריסטוף, בסגנונה החסכוני והאדיש לכאורה, מגיעה בספר זה
"ומה יש בחבילה - יודע אתה"? "כלי זכוכית" ניחש אורי "זכוכית? יפה אמרת. בוא ואראה לך טיבה של אותה זכוכית" ושומסקי פתח את החבילה. היו בה שלושה רימונים, שני אקדחים וכדורים לאין ספור. כך, מבלי משים, הוכנס אורי לסוד ה"הגנה". ובימים שלאחר מכן: לבטי התבגרות, תעלולי - נערות, ידידות, אהבה, וכמובן, גם פעילות מחתרתית עניפה, לעתים מסוכנת. זהו רומן לבני
ציון הוא ילד שנולד בשכונת מצוקה למשפחה המתקשה לגדל אותו.
בסיועה
של העובדת הסוציאלית מועבר ציון למשפחה אומנת בחיפה, שם הוא זוכה לבית חם.
משפחתו החדשה של ציון כוללת את גברת שרוני, האם, פסיכולוגית במקצועה, שעושה ככל יכולתה לעזור ולקדם את ציון בעזרתם של בעלה אלימלך ובנה הצעיר ניר.
על אף השינוי הרב שחל בו מתקשה ציון להסתגל לחייו החד
בעת ביקור בפריז מקבל רוברט לנגדון, מומחה לסמלים, טלפון בהול בשעת לילה מאוחרת.
האוצר הזקן של הלובר נרצח במוזיאון, וצופן סתום נמצא ליד גופתו. כשלנגדון מנסה לפענח את החידות המוזרות בעזרת מפענחת הצפנים סופי נווה, נדהמים שניהם לגלות שורה של רמזים ביצירותיו של דה וינצ'י, שהוסוו בחכמה על ידי הצייר.
הסיכונים גוברים כשלנגדון חושף חוליה מ