מדף הספרים של Ortal.Nizri - הספרים שדירגה
יצחק דרורי - "המוח", העלה על הכתב את קורות חייו לאחר מעצרו, בחודש ספטמבר ,1987כחשוד בתכנון וביצוע שוד הכספות הגדול בבנק הפועלים בירושלים, שנערך בחודש פברואר 1985.
הספר נכתב במשך כשנה בין כותלי בית - הסוהר באר - שבע, למרות התנגדות נחרצת של של שלטונות שירות בתי - הסוהר ומשרד המשטרה לסייע לאסיר בעבודתו.
מבית - המעצר, שם היה כלוא עד תום ההלי
בעת ביקור בפריז מקבל רוברט לנגדון, מומחה לסמלים, טלפון בהול בשעת לילה מאוחרת.
האוצר הזקן של הלובר נרצח במוזיאון, וצופן סתום נמצא ליד גופתו. כשלנגדון מנסה לפענח את החידות המוזרות בעזרת מפענחת הצפנים סופי נווה, נדהמים שניהם לגלות שורה של רמזים ביצירותיו של דה וינצ'י, שהוסוו בחכמה על ידי הצייר.
הסיכונים גוברים כשלנגדון חושף חוליה מ
אני לא מרבה לדבר על הימים ההם... אני לא יודע למה – עבדתי בקרקסים כמעט שבע שנים, ואם זה לא נושא טוב לשיחה, אני לא יודע מה כן.
למעשה אני יודע למה: מעולם לא בטחתי בעצמי... ידעתי עד כמה חשוב לשמור את הסוד שלה, ואכן שמרתי עליו – עד אחרית ימיה ומעבר להם.
במשך שבעים שנה לא סיפרתי לנפש חיה.
גם אם הוא לא מדבר עליהם, הזיכרונות עדיין שוכנים בראש
בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד.
הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך.
באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל
![הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן] - מולייר](/100x154/bookimages/covers1/10706.jpg "הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן] - מולייר")
במרכז המחזה, הכתוב במסורת "קומדיה דל'ארטה", דמותו של אב תאב בצע, המונע מבנו ובתו להינשא לבחירי ליבם.
העלילה מסתבכת כאשר אוצרו של האב נעלם, ולבסוף באה על פתרונה.
ביסודו של דבר זהו מחזה על תשוקות ועל הניסיון לממשן במסגרת האילוצים החברתיים. מן הבחינה הזאת, לא נס ליחה של יצירתו הנודעת של המחזאי הצרפתי בן המאה השבע-עשרה גם בימינו.
"אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר ממקומות אחרים וגם פה מהעיר הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם. והילד הזה הוא אני." יהודה אטלס בסגנונו המיוחד המשלב הומור עם הבנה נדירה ללב הילדים, מתאר בשירים וחרוזים מצבים שגרתיים בראייה ייחודית.
מהו "הבור"? "הבור" הוא ספר שחייב היה להיכתב על סיפור שהיה אסור שיקרה בצה"ל. הוא משחזר את הקרב הייצרי, האפל והמכוער שבסיומו כמעט ונותרה ישראל ללא רמטכ"ל ראוי באחת התקופות הסוערות במזרח התיכון. מתוארת בו שרשרת פרשיות שאסור היה שכל אחת מהן תתרחש- ובכל זאת הן התרחשו כולן:
• כך הפך מערך המבצעים המיוחדים הסודי של צה"ל לביצת סיאוב ושחיתות
בכתה שלנו בכל יום - הלדתיש מין מסרת מאד מכבדת:תמיד במסיבה חתן השמחהמספר לכלם ספור משפחה:מי הוא ומה הוא ואיזה הורים,אחים, אחיות וכאלה דברים.אז ממה שספרו חברי השנהמסתבר שלכל אחד משפחה קצת שונה:לכל אחד חסר משהו אבל לכל אחד גם ישמשהו שהוא רק שלו, מסקרן, מרגש.עוד אף פעם בחיים, כך המורה טוענת,לא היתה לה כתה כל - כך מגוונת.אז מחר גם אני אעמד ש
איך פיראטים דמוקרטים מחלקים מטמון?
כיצד אפשר למכור 100 שקל ב-200 שקל?
כיצד להתחיל עם בחורות ולהישאר בחיים?
מהי תורת המשחקים?
מה הסיכוי לזכות בטוטו ובלוטו?
איך תחרויות יופי קשורות לשוק ההון?
האם אנשים מתנהגים באופן רציונאלי?
מה הקשר בין הרנן קורטז להנרי החמישי?
מהי השיטה האופטימאלית למשחקי קזינו?
מהי המשמעות האמיתית של טכסי החיזו
חמש בנות נולדו לבני הזוג בנט, ולכולן קשה למצוא בעל - במיוחד לאליזבת היפה והפיקחית, הסובלת מנטייה מדאיגה לדחות הצעות נישואים. בעוד היא עוקבת אחר ההתאהבות הנרקמת בין אחותה ג'יין לבין מר בינגלי, מתחיל חברו הטוב - מר דארסי - להתעניין בה עצמה.
דארסי העשיר והמושך בטוח שאין אישה שתסרב לו, אך בעיני אליזבת הוא הגבר האחרון עלי אדמות שתסכים לה
כולל מפתחות מלאים לשני הספרים.
ספר חפץ חיים: חבור מיוסד על הלכות אסורי לשון הרע ורכילות ואבק שלהן על-פי ההלכה היוצאת מן התלמוד והפוסקים הראשונים והאחרונים.
ספר שמירת הלשון: על שם הכתוב "שמר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"
ויפתחו בו שלשה שערים:
שער א' יכונה בשם שער הזכירה. על שם הכתוב "זכור את אשר עשה ה' א-להיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" ב
מעבר להיותה אחת מיחידות העילית של צה"ל, אופפת את יחידת דובדבן הילת מסתורין בזכות הלוחמים המיומנים, המבצעים והמשימות בלב האוכלוסייה האזרחית בַּשטחים, כשהם מחופשים לאנשי המקום ומוכרים לציבור הישראלי בכינוי "מסתערבים". זה ש
כל מה שאסור לדעת על שוד הקופה הציבורית
• מי קיבל בחינם קרקעות בשווי מיליארדי שקלים?
• כיצד קרה שמדינת ישראל עצמה הפכה למעלימת המס הגדולה בארץ?
• איך הצליח גוף פרטי להוציא מהמדינה הון עתק בעבור רכוש שרובו היה בבעלותה?
• מי נהנה במשך עשרות שנים מהתקשרויות ללא מכרז?
• למה ניסתה המדינה לשלם עשרות מיליוני שקלים על אונייה שעמדה לס
כאשר אריק שמידט – יו"ר גוגל הנוכחי ומנכ"ל החברה לשעבר, וג'ונתן רוזנברג – בעבר סגן נשיא בכיר למוצרים בגוגל, הצטרפו לחברה לפני יותר מעשור, היו שניהם מנהלים מנוסים בענף הטכנולוגיה.
בתקופה ההיא גוגל כבר נודעה כחברה שבה עושים דברים "אחרת", ברוח חזונם ועקרונותיהם שוברי המוסכמות של מייסדי גוגל: לארי פייג' וסרגיי ברין. שמידט ורוזנברג הבינ
ספרו של ברגמן עוסק במאבק המודיעין הישראלי נגד איראן והחזבאללה. הספר פותח ברומן האינטימי בין ישראל ואיראן שנגמר באבחה חדה, כשחומייני תפס את השלטון בפברואר 1979. החבר הקרוב הפך למר שבאויבים, ובין ישראל לאיראן ניצתה מלחמה חשאית שאינה מתנהלת בגלוי בשדה הקרב אך גם לא מפסיקה לגבות קורבנות.
הספר חושף פרטים רבים על המלחמה הסודית הזו והוא
שום דבר בחייו של אורי דולב לא הכין אותו למגע עם המציאות שבצד האחר של דוכן-הנאשמים. כבנו של שופט בית המשפט העליון ופרקליט לשעבר, השתייך אורי כל חייו לאצולת המשפט הישראלית. הוא נחשב לשופט מחמיר וחסר פשרות, והמילה "זכאי" לא היתה שגורה בפיו. מפגש מקרי עם אישה ברכבת מוליך אותו, לראשונה בחייו, אחר רגשותיו. אבל הרומן הסוחף שאליו נקלע הופך א
"אנחנו הולכים לחטוף היום", התנבא ראש מערך המבצעים המיוחדים של אמ"ן, אל"מ דני ארדיטי, בבוקר 5 בנובמבר 1992.
שעה ורבע מאוחר יותר כבר היו ארדיטי, ראש אמ"ן האלוף אורי שגיא והאלוף עמירם לוין שקועים בניסיון נואש לעצור את דמם של הפצועים בשטח האש בצאלים.
מסביבם היו שרועות חמש גופותיהם של חיילי סיירת מטכ"ל, שנהרגו בשוגג מפגיעת טיל במהלך תרגי
מעט אחרי חצות, ב-25 בינואר 1968, התקבל השדר האחרון מהצוללת דקר. הצוללת המשופצת, שהיתה במסע הבכורה שלה, טבעה בים התיכון בלי להותיר סימן. שלושים ואחת שנים חיפשה מדינת ישראל את הצוללת הגדולה ואת צוותה - שישים ותשעה קצינים ומלחים. חיל הים הישראלי שיגר יותר מעשרים וחמש משלחות חיפוש שלא העלו דבר, עד שבשנת 1996 הוזמנו חוקר האוקיינוסים הנודע דיי
הקולות הלכו והתקרבו. הצטנפתי, אבל אחד מהם ראה אותי וזינק אלי. הוא התנפל עלי, נחת על הרגל השבורה והכאב שיתק אותי והצמיד אותי לקרקע, לא יכולתי לזוז. ואז הם עמדו מעלי, כל השלושה, וירו צרורות ארוכים של שמחה באוויר. ואני חשבתי שככה ייראה מותי, אבל הכאבים היו כל כך חזקים שלא יכולתי לחשוב על שום דבר, רק על הרגל. אחר כך הם סימנו לי לקום ומשכו או