מדף הספרים של שאולי - הספרים שדירג
"אז אם לא אלוף העולם בהתעמלות,
מה עוד רצית להיות?"
"מאלף אריות בקרקס", אמר אבא.
"מאלף אריות?" אמר תום, ונדמה היה לו שהוא כבר
"שומע שאגות של אריה לא מאולף מתחת למיטה.
"מאלף אריות זה מקצוע טוב", אמר תום
והוסיף מיד: "אם היו יודעים בכיתה
שלי שאבא שלי מאלף אריות,
אף אחד לא היה מעז להציק לי".
רגע לפני שתום נרדם הוא רוצה לדעת אם אבא שלו –
כשהי
המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.
ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975
"אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר ממקומות אחרים וגם פה מהעיר הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם. והילד הזה הוא אני." יהודה אטלס בסגנונו המיוחד המשלב הומור עם הבנה נדירה ללב הילדים, מתאר בשירים וחרוזים מצבים שגרתיים בראייה ייחודית.
"אלכס לרנר היה חבר שלי, אלכס לרנר היה החבר הכי טוב שלי. אני חושב שלעולם לא יהיה לי חבר טוב וקרוב כמו אלכס." כך מתחיל סיפרה השלישי של גילה אלמגור, המביא סיפור על חברות נדירה בין שני בנים ובת, חברות העומדת באתגרים ובמבחנים של גורל, אהבה, קנאה, נאמנות והתמודדות עם מחלה קשה. ספר מופלא על הכאב והקסם שבהתבגרות, שירגש צעירים ומבוגרים כאחד. ג
חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור.
הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו;
אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד;
אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה;
אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו.
"אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ו
השנה היא 1895 בעיר יפו.
צאלח דג'אני, ילד כבן שתים-עשרה המתגורר עם אמו באחוזה רחבת ידיים בסמוך ליפו המוסלמית, סובל מחזיונות משונים על חורבן ואסון המתרגשים לבוא על בני עמו.
אמו, עפיפה, אובדת עצות.
המשרתת הזקנה אמינה, האריסים שטופי האמונות התפלות וחזותו הקודרת של בית המידות באחוזה אינם תורמים להחלמתו של הילד.
אבל הכל משתנה כשאל חיי