מדף הספרים של shabico0 - הספרים שדירגה
הודא, בחורה ישראלית ערביה, שקוראת את יהודה עמיחי וחברותיה יהודיות, והיא שייכת לשני עולמות, לעולם מוצאה הערבי ולעולם תרבותה העברית, מספרת את סיפורה המרתק של משפחה ערבית מופלאה בואדי של חיפה, ואת סיפורי האהבה שלה ושל אחותה. בעט אמן מתוארות פגישות והתנגשויות דרמתיות בין הויות ותרבויות, שמתוכן עולות שאלות נוקבות על מציאות חיינו
"ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?"
"אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי.
ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת.
לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה
לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף".
הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי ח
יצאתי לדרך ובכלל לא ידעתי לאן אני נוסע או ממי בדיוק אני בורח. זה היה קצת אחרי שבאתי לאמריקה, כי בישראל כולם רק רצו למצוא בתוכי את רונן. קוראים לי אדם רוטשילד. נולדתי בגוף של רונן לפני שבעה חודשים, שלוש שנים אחרי שהוא מת במקום שקוראים לו אינתיפדה. פרופסור דלפי השלישי אומר שזה המזל שלי, שנולדתי ככה - בגוף של מבוגר, כי בגלל זה אף אחד כבר
הבחורים בסירה – מתהומות השפל הכלכלי בארצות הברית אל מדליית הזהב האולימפית בחתירה הקבוצתית באולימפיאדת ברלין 1936. סיפורם הבלתי-ייאמן של תשעה בחורים אמריקאים, בני מעמד הפועלים, שהראו לעולם כולו, ולאדולף היטלר בשיא תהילתו, מהי נחישות אמיתית.
ספר שריגש מיליונים ברחבי העולם * רב-מכר ברשימת הניו יורק טיימס
היתה זו משימה בלתי-אפשרית
החיים של אמיר, הייטקיסט נשוי מפתח תקווה ואב לשתי בנות, מלאים חרדות ותסכולים. בשנה הבאה הוא יהיה בן ארבעים, והוא לא פוסח על אף סעיף במשבר הגיל הזה: הוא חי בפחד מתמיד מגל הפיטורים הבא בחברה, ולכן עובד מבוקר עד לילה יחד עם עוד הייטקיסטים מלאי חרדות כמוהו. הוא מקנא בבוסים הצעירים והנחושים ממנו, והוא בטוח שבכל רגע יודיעו לו שמצאו לו סרטן
"זה היה יום יפהפה, רוח קלה נשבה אחר הצהריים והכול היה צהוב וירוק..." כך מתארת אֶבּי ויטְשאנק תמיד את היום שבו התאהבה בבעלה רֶד. בעיני הסובבים אותה, משפחת ויטשאנק נחשבת למשפחה מיוחדת ומעוררת קנאה, בלי שאיש יודע להסביר למה בדיוק. אולי בזכות הארוחות מרובות המשתתפים (רובם אורחים לא קרואים שתמיד מתקבלים בברכה), הילדים השונים כל כך זה מזה,