“כמה מורכב להתבגר? אני לא מדברת על הגעה לגיל ההתבגרות, זה שהיום מסתיים בגיל שלושים. אני מדברת על להתבגר ברמה שהילדים שלך כבר בוגרים, עוזבים את הבית או שלא, מביאים בני זוג וילדים או שלא, אמורים להסתדר בחיים, למצוא עבודה, וכמובן להסתדר אחד עם השני, כי למה הבאנו אותם לעולם אם לא כדי שיהיו משפחה אחת גדולה ושמחה, יתנו לנו לרוות נחת סוף סוף ועל הדרך יראו לעולם כמה היינו הורים מוצלחים שייצרנו כזאת משפחה מיוחדת וטובה.

הכל סך הכל אמור להיות פשוט, ולא ברור למה הוא מורכב כל כך. לפעמים זה רק אחד שמקלקל. אצל משפחת ויטשאנק זה הבן השלישי, דני. הבנות הגדולות ממש בסדר, הבן הקטן בכלל מלאך שלא ברור איך בא לעולם ומתהלך על פני האדמה. ודני? דני לא. הוא בא והולך, נושר מלימודים, לא משאיר כתובת קבועה או מספר טלפון, כך שאי אפשר ליצור איתו קשר או לדעת מתי יבוא. בכלל אי אפשר לדעת עליו כלום, רגע אחד הוא כאן, רגע אחר הוא כבר שם. מכנס נערה להריון ורוצה להתחתן איתה, וחודשים אחרי זה מתקשר להוריו מכתובת לא ידועה כדי לספר להם שהוא הומו.

וכל השאר סך הכל ממש בסדר. באמת. אפילו יותר מבסדר. משפחת ויטשאנק ממוקמת היטב בבית ברחוב בוטון, בית שקנה ושיפץ במו ידיו סב המשפחה ג'וניור. רד ויטשאנק הוא קבלן בניין, העסק משפחתי, הבן הצעיר סטם לוקח עליו את ההמשכיות של העסק ואפילו אחת הבנות עובדת שם. אבי ויטשאנק היא עובדת סוציאלית בעלת לב רב, עם חברות ומכרות, ועם כל מיני חלכאים ונדכאים מהסביבה שמצטרפים לשולחן בחגים, וכמובן כלבים שגדלים איתם. שתי הבנות התבגרו והתחתנו בצורה טובה, גרות בקרבת מקום, והנכדים גדלים. גם סטם התחתן, עם אישה מלאך כמעט כמוהו, וכמובן שכאשר מגליים סימני הזדקנות מדאיגים אצל רד ואבי, סטם ולורה הם הראשונים שמתייצבים ומוכנים להעביר את כל מרכז חייהם לבית המשפחתי ברחוב בוטון. אלא שאז מגיע דני. הוא כועס שלא זימנו אותו, הוא לא מבין למה היה צריך לשמוע על זה באקראי מאחותו ולמה לא סומכים עליו. ופתאום מתחיליים לצוץ עוד ועוד סדקים במשפחה-לדוגמה.

הספר מכיל ארבעה פרקים, כתובים בסדר כרונולוגי הפוך, על קורותיה של משפחת ויטשאנק, על הדרך שבה אבי התאהבה ברד, הקימה משפחה ואחר כך הזדקנה, על הדרך שבה הבית נקנה ועוצב על ידי הסבא ג'וניור, על הדרך המוזרה, אם לא שערורייתית שבה הוריו של רד הכירו, התחתנו, והגיעו לשכונה. בגלל שאני אישית נמצאת עכשיו בתקופה כזאת שבה הילדים גדלים ומביאים בני זוג ואז ילדים משלהם, הבת הקטנה סיימה תיכון, הילדים האחרים למדו מקצוע ומתברגים בעולם העבודה, השאלות מהספר מעסיקות אותי. על זוגיות ארוכת שנים, פשרות במשפחה, החלטות הוריות שמשפיעות על הילדים, ועוד מהסוג הזה. היה לי מעניין, גם אם קופצני בסדר העניינים ולפעמים כואב.”

“ספר למטיבי קרוא ובעלי סבלנות. משפחת ויטשאנק חיה בבולטימור בבית הדור שבנה סב המשפחה. בני המשפחה דור שני ושלישי חיים חיי בורגנות כאשר הם מנותקים לחלוטין ממשפחת המקור שחיתה באזור אחר. המשפחה מאד מלוכדת וחווה ארועים של התבגרות נישואים הזדקנות ומוות. הבית מהוה גרעין הסיפור מיום בניתו עד מכירתו. תולדות המשפחה מתגלים לאורך הספר, לסרוגין, ומספרים סיפור חיים של משפחה אמריקאית מימי המשבר הכלכלי לאורך הדורות. הספר מלא בסיפורי ארועים לפרטי פרטים. בדרך כלל ספרים כאלה מאד מעייפים אותי אבל משום מה הספר הזה ריתק אותי.”

“כמה סקירות לפני, מישהי כתבה על הספר הזה והרגשתי צורך לתרום את השקל ושלושים שלי לעניין וכך זה הולך:

לפני הכל וידוי קטן,
קראתי מעל מאה עמודים מתוך 266 עמודי הספר הזה (בתצורה דיגיטלית) ועד רגע זה לא הצלחתי להבין מה פשר הסליל ו/או החוט הכחול. זאת כמובן, בלי להתייחס לעובדה שבמהלך הקריאה השתוקקתי ללפף חוט סביב צווארי שלי, הכל על מנת להימנע מהמשך הסאגה המעייפת המתוארת כאן (ולא, לא איכפת היה לי אם הוא כחול, או אם הגיע מגולגל על סליל כלשהו).

מדובר במשפחה אמריקאית החושפת את חייה לאורך השנים בסגנון מתבקש ובגוף שלישי. לא, אין כאן חדש והסיפור השטוח דומה לתאור כל תמונה משפחתית/פרוורית/אמריקאית שכבר פגשנו.

הבית הגדול שנבנה בעמל כפיים והמרפסת הגדולה בחזיתו, שלושה ילדים (בעצם ארבעה) בסגנון אמריקאי מובהק (כולל הכלב), עיסוק היתר בסביבה הקרובה ושלושה דורות של משפחה עפ"י תרבות ה'גאווה אמריקאית למתחילים'.

זהו ספר שהיה לרב מכר, בארץ מוצאו (הלו היא ארצות הברית של אמריקה כמובן) וגם בארצנו הקטנה, כך מסתבר.
מבחינתי, עד מחציתו ניסיתי להבין מתי יתחיל הסיפור באמת, מתי כבר יגיע ההסבר למטרה שלשמה התכנסנו ובעיקר, לשם מה אני מבזבזת זמני וקוראת סיפור יבשושי?.

נגיד שבלעתי
זה נכון, אפשר בהחלט לכתוב ספר בסגנון 'יום בחיי', על מנת לתאר חיים שלמים ובנאליים, אבל כשכל משפט עובר מיידית לאגף ה'יכולנו לחיות בלי המידע הזה' זה כמובן כבר הרבה יותר מדי.

" ׳אנחנו עצמאים מדי לדיור מוגן,׳
"עצמאים? שטויות. זו סתם מילה נרדפת לאנוכיים. אנשים נוקשים כמוכם בסוף נהים הנטל הכי גדול."

בואו נאמין לרגע, שיש מה לכתוב על משפחה שילדיה בוגרים והוריה מזדקנים בהתאם, כשההורים יוצאים לפנסיה ומאבדים אט אט אחיזה במציאות והילדים נאלצים לאסוף את חייהם (כולל בנות זוג, צאצאים וכלבה) ולהתחיל מחדש על ספת בית ילדותם.
אבל למה זה אמור לכלול תאור כל נשימה ונשימה בנפרד? כל משפט הזוי עד מיותר שנאמר בין בני משפחה מתפוררת.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל אם זה לא תורם להתקדמות העלילה, זה לא אמור לעניין גם אותי וזה נכון לגבי חלק ניכר ממשפטי הספר הזה (אני לא מגזימה).

"נדרשו לא פחות מחמישה כלי רכב כדי לקחת את כולם לחוף. הם יכלו להסתדר בפחות, אבל רד התעקש, כמו תמיד, לנהוג בטנדר שלו. אם לא, איך הם יוכלו לסחוב את כל מה שהם צריכים, זה מה שהוא תמיד שאל - את הרפסודות והגלשנים, את צעצועי החוף לילדים, את העפיפונים והמטקות ושמשיית הקנבס הענקית שבמרכזה מוט מתכת מתקפל? (פעם בימים שלפני המחשבים, הוא נהג לכלול גם את כל כרכי אינצקלופדיה בריטניקה.)"

מדד הריפרוף
דילגתי בין עמודים כמו מתעמלת סובייטית מועמדת למדליית זהב בגמר האולימפיאדה של חייה.
אין עמוד שעמד בדרכי ואין משפט סתום ומיותר שלא ויתרתי עליו לטובת חתירה נחרצת אל סוף הספר הזה (תוך הבנה שהוא כמו אחרים לא באמת תרם להתקדמות הסיפור).

לסיום, משפט שמייצג נכונה את הספר הזה והחוויה הקשורה בו.
"הוא היה כמו כולם, אמר רד. בלתי -נסבל וגם חביב. רע וגם טוב." מינוס הטוב במקרה הזה.

כבר מתאוששת וניגשת לחפש ספר אחר.

לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/”

“כשקראתי את גב הספר היו לי ציפיות גדולות כי זה סוג הספרים שאני מאד אוהבת: סיפור על משפחה, יחסי הורים-ילדים, יחסים בין האחים, קנאה, תחרות, סודות, זקנה ועוד.
לצערי, התאכזבתי מהספר. לא התחברתי לצורת הכתיבה. הסיפור התחיל טוב אבל ההמשך היה משעמם.
היו משולבים קטעים של שיחות בין הגיבורים שהיו מיותרים לדעתי ומצאתי את עצמי מדלגת הרבה.
לקראת הסוף היו פרקים קצרים שמספרים את קורות חלק מהגיבורים וחבל מאד שהם לא שולבו בתוך הסיפור עצמו.
מסופר על משפחת וינשטוק, זוג הורים וארבעה ילדים. המשפחה רבת פעילות: עורכת ארוחות גדולות, עוזרת לנזקקים, חיה באווירה רגועה ונעימה אבל מתחת לכל החיצוניות, מסתתרת משפחה רגילה שיש בה רגעים שמחים אבל גם הרבה קנאה, תחרות בין האחים, סודות ואכזבות.
בסיפור אנו לומדים להכיר את כל האחים והאחיות, השונים מאד זה מזה. אח אחד מודיע שהוא הומו למרות שהיו לו בנות זוג בעבר, הוא נעלב הרבה ובורח ונעלם לעיתים קרובות. בן אחר הוא הבן האהוב ביותר, בהמשך יתגלה מיהו ולמה נותנים לו יחס מועדף. חלקם נשואים ואנו לומדים להכיר אותם ואת בני זוגם. לחלקם יש ילדים והם אחראים לחלק נכבד מן השמחות של המשפחה.
סיפור זקנתם של ההורים מרגש מאד ומובא כאן בחלקו הראשון של הספר. בחלקים האחרים מסופר סיפור היכרותם של ההורים, סיפור הקמת בית המגורים הנוכחי של המשפחה ע"י הסב ובחלק האחרון מבינים מהי משמעות שמו של הספר.
הסיפור עצמו יפה ומרגש אך משהו בכתיבה לא זרם לי ולכן אסכם במילים: הקריאה לשיקולכם!.”