מדף הספרים של אלעד - הספרים שדירג
המילה "שנה" כשלעצמה היא דו משמעית, והיא כוללת בתוכה שני מובנים, שהם כמעט סותרים זה את זה. מצד אחד משמעות שנה היא הדבר שחוזר ובא, שנשנה פעם אחר פעם - שהרי זהו מחזור זמן שבעיקרו, בכל הנראה לעין, הוא מחזור קבוע: יום ולילה, קיץ וחורף, שהם חוזרים ונשנים בכל שנה ושנה. מאידך, השנה משמעה גם שינוי, כאשר ימים וחודשים מצמיחים הוויות חדשות, התנסויות
פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב
במשך אלפיים שנה שמר העם היהודי על קיומו וייחודו בעולם שכוח הזרוע שולט בו, והדבר שאפשר לו להתקיים היה כוח האמונה. לפי אליעזר ברקוביץ גורלו של העם היהודי המדבר העמים הוא מדד מתמיד למעמדו המוסרי של העולם: האיכות המוסרית של המעצמות העולמיות נשפטת על פי יחסן אל עמים קטנים, אשר, כמו היהודים, יסוד קיומם וחיותם הוא האמונה ולא החרב.
המלצת העורך:
"רנדי פאוש גוסס, אבל מלמד בימיו האחרונים מיליוני בני אדם איך לחיות", כך נפתחה רשימה על אודות רנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב מאוניברסיטת קרנגי-מלון, שפורסמה בגיליון 100 האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2008 של המגזין היוקרתי "טיים". ואכן, מאז יצא בארצות הברית ספרו של פאוש, "ההרצאה האחרונה", שנכתב בשיתוף העיתונאי האמריקאי ג'פרי זס
בעיונים בפרשות השבוע מציג הרב אלחנן סמט עיון רחב בכל פרשה ופרשה. לרוב, עיוניו מתרכזים ביחידה ספרותית מוגדרת מן הפרשה, וזו מתבארת מתוך גישה ספרותית ובסיוע משאבי דעת רבים ומגוונים.
עיקר המשא ומתן הפרשני בעיונים אלו מתנהל סביב פירושיהם של רבותינו מפרשי הפשט הראשונים, אולם גם חידושי הפרשנות החדשה, ככל שיש בהם להאיר את פשט המקרא, הוב
הספר פרקי אליהו מציג ביאור ספרותי שיטתי לפרקי הנביא אליהו בספר מלכים.
דמותו רבת-העוצמה של אליהו מצויה במרכזם של כמה מן הפרקים הסוערים ביותר בסיפור המקראי. מדיניות הפעולה של הנביא בדור שבו פעל עוררה לעתים התנגדות ומחאה בקרב האישים שעמם בא במגע. שאלה עיקרית העומדת לפני המעיין בסיפורים אלו היא עד כמה זוכה מדיניותו של הנביא, ככל שה
בעיונים בפרשות השבוע מציג הרב אלחנן סמט עיון רחב בכל פרשה ופרשה. לרוב, עיוניו מתרכזים היחידה ספרותית מוגדרת מן הפרשה, וזו מתבארת מתוך גישה ספרותית ובסיוע משאבי דעת רבים ומגוונים.
עיקר המשא ומתן הפרשני בעיונים אלו מתנהל סביב פירושיהם של רבותינו מפרשי הפשט הראשונים, אולם גם חידושי הפרשנות החדשה, ככל שיש בהם להאיר את פשט המקרא, הוב
רוברט לנגדון, חוקר הסמלים המוכר לנו מהספר צופן דה וינצ'י, נשלח למכון מחקר שוויצרי כדי לבדוק סמל מסתורי שנצרב לתוך חזהו של פיזיקאי שנרצח.
הוא מגלה ראיות לדבר מה שלא ניתן אפילו לדמיין אותו:
תחייתו של "אילומינטי", ארגון המחתרת החזק ביותר שהיה קיים אי - פעם.
ה"אילומינטי" עלה כעת אל פני השטח כדי לבצע את נקמת הדם האגדית הסופית שלו נגד הא
בספר זה כונסו שיריה של זלדה שראו אור בשבעה ספרים בהוצאת הקבוץ המאוחד:
*פנאי (1967)
*הכרמל האי-נראה (1971)
*אל תרחק (1974)
*הלא הר הלא אש (1977)
*השוני המרהיב (1981)
*שנבדלו מכל מרחק (1984)
וכן מבחר שירים בהוצאת "זוטא".
לשירים המכונסים בספר זה מצורפת אחרית-דבר,תאריכים ביוגרפיים בחייה של זלדה.
לכל איש יש שם לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אב
אנשים רגילים הוא לדעת רבים הספר החשוב והמשפיע ביותר שנכתב בשנים האחרונות על התנהגותם של הרוצחים בשואה.
הספר מתאר בשפה ברורה, עם ראיות מצמררות, כיצד יחידת מילואים ממוצעת של גרמנים לא צעירים, הפכה להיות חבורה של רוצחים-בדם-קר של עשרות אלפי יהודים.
אלה לא היו אנשי יחידות "מיוחדות", "מובחרות".
אלה היו "אנשים רגילים", או במילים ישראליו
ליצני החצר הוא הרומאן השלישי של אביגדור דגן. זהו רומן קצרצר שמגולל את עלילותיהם של ארבעה אסירים יהודים במחנה השמדה נאצי, אשר ניצלים מן הכבשנים הודות לכישרונותיהם הבידוריים הייחודיים, אותם הם נאלצים להפגין כמעט מידי ערב, בפני אורחיו הסדיסטיים של מפקד המחנה.
אביגדור דגן (ויקטור פישל) נולד בצ`כוסלובקיה ב-1912. למד משפטים ומדעי-המדינ
סיפורו האמיתי והלא ייאמן של שלמה פרל.
נער יהודי בן שש עשרה ,במלחמת העולם השנייה, שמסתתר מפני הנאצים ממש בגוב האריות, בבית הספר הגבוה לנערי אס-אס בגרמניה.
ארבע שנים הוא מהלך על חבל דק: כלפי חוץ הוא אחד מנערי היטלר, בעוד שבתוכו פנימה הוא לא שוכח את יהדותו ומתייסר בדבר גורלם של בני משפחתו.
כדי להצליח בדמות שהוא משחק עליו להצטיין כנאצ
בעת ביקור בפריז מקבל רוברט לנגדון, מומחה לסמלים, טלפון בהול בשעת לילה מאוחרת.
האוצר הזקן של הלובר נרצח במוזיאון, וצופן סתום נמצא ליד גופתו. כשלנגדון מנסה לפענח את החידות המוזרות בעזרת מפענחת הצפנים סופי נווה, נדהמים שניהם לגלות שורה של רמזים ביצירותיו של דה וינצ'י, שהוסוו בחכמה על ידי הצייר.
הסיכונים גוברים כשלנגדון חושף חוליה מ
מבחר שיריה של המשוררת לאה גולדברג. בין השירים: לתמונת אמא, משירי הנחל, משירי הבן האובד, חמסין של ניסן, שירי סוף הדרך, הגננים היום עצובים ועוד ועוד. [זה מכבר אין איש מחכה לי שם] זה מכבר אין איש מחכה לי שם. ואם אין ים, הרי אין גם ספינה. הדרך קצרה. החוג צומצם. ובכן מה? עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה? אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם. מישהו יאהב מישהו.
"סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות.
החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים".
שלומעם, נער מן העיר צרידה שבנחלת אפרים, נוטש את ביתו בניסיון לגלות את הפתרון לסודות שמעיקים עליו מילדותו.
בשיאו של מסע מיוסר הוא פוגש את "הנסיכה המשוגעת" ומגלה את האמת המדהימה על משפחתו ועל נסיבו