מדף הספרים של רובי ראובן - הספרים שדירג
שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר
רוברט לנגדון, חוקר הסמלים המוכר לנו מהספר צופן דה וינצ'י, נשלח למכון מחקר שוויצרי כדי לבדוק סמל מסתורי שנצרב לתוך חזהו של פיזיקאי שנרצח.
הוא מגלה ראיות לדבר מה שלא ניתן אפילו לדמיין אותו:
תחייתו של "אילומינטי", ארגון המחתרת החזק ביותר שהיה קיים אי - פעם.
ה"אילומינטי" עלה כעת אל פני השטח כדי לבצע את נקמת הדם האגדית הסופית שלו נגד הא
ניצחון יביא עושר ותהילה.
הפסד יביא מוות בטוח.
קטניס בת השש-עשרה אוהבת לבלות את ימי האביב ביער האסור שמחוץ למחוז שתים-עשרה ולצפות בטבע המתעורר לחיים. אבל במדינת פאנם האביב מסמל גם מוות. זאת העונה שבה נערכים משחקי הרעב - קרב הישרדות בין עשרים וארבעה נערים ונערות המועבר ברחבי המדינה בשידור חי.
כשקטניס הופכת לנציגת המחוז שלה ונשלחת
**מהדורה חדשה דצמבר 2024**
“זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים. מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.״
כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן —הכול מסתבך.
בשנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה בשנת 2007, הפך משאלה אחת ימ
"קרה בינינו משהו. יותר מרע, משהו נורא. אני מאמין שאני מתחיל להבין. לאט-לאט אני מצליח להשלים את הפאזל, והתמונה שמשתקפת אלי מפחידה. נעשו דברים אסורים, אנשים נפגעו, עולמות קרסו, שקרים נחשפו. היה כל כך חשוך, לילות ארוכים בלי שינה. שום דבר בעסק הזה לא מתיישב עם ההיגיון הבריא. כל כך הרבה שאלות נשארו פתוחות, קשה ומפחיד להירדם בלילה כשאתה לא מב
גיבור הרומן הוא גם המספר בגוף ראשון, צעיר בן 24 שהגיע מהמושב אל העיר הגדולה, בבוקר הוא לומד פסיכולוגיה באוניברסיטה ובערב הוא מוכר מלבי בנמל. הוא מתאהב במריה, אישה ברזילאית בת 41, וכשהיא עוזבת אותו בפתאומיות ונוסעת למולדתה, הוא נוסע אחריה בעקבות האהבה.
בברזיל הוא פוגש את דנה, ישראלית שהיה מאוהב בה בעבר. מכאן מתפתחת אנלוגיה ניגודית ב
אדם רוחני הוא בסך הכול אדם שמבקש להבין איך עובד כל העסק הזה של החיים זה הכול. לא פרחי באך ולא יוגה ולא צמחונות ולא מדיטציות. זה לא רוחני. אדם שכל חבריו כבר התחתנו והוא נואש כולו. יושב עם עצמו בשבת בצהרים ושואל - מה קורה פה? למה דווקא אני לא, אז הוא נהיה רוחני או במילים אחרות, כשאלוהים רוצה שמישהו יחפש אותו הוא דוחה לו את השידוך. זה הכול.
ביום בו מודיעים למאיה שבנה הקטן זקוק להשתלת כליה היא יודעת שרגע האמת הגיע. עכשיו עליה לספר לבעלה שהוא אינו אביו של התינוק. שהילד הזה, הנסיך, הוא מזכרת שנותרה ברחמה מסיפור אהבה גדול שהיה לה עם גבר ממוצא ערבי. והיא מספרת. ומשלמת את המחיר. מתנדנדת בין הגעגועים למאהב בעל העיניים החמות והאצבעות הארוכות לבין הרצון לשקם את חיי הנישואי
אהבתם את "צופן דה וינצ´י"? הצטמררתם מ"מלאכים ושדים"? נסחפתם עם "נקודת ההונאה"? כל זה מתגמד מול המותחן הבא של דן בראון!
האם הסוכנות החשאית תמיד יודעת מה טוב בשביל תושבי אמריקה? ומי ישמור על השומרים?
כבר בפרק הראשון נמצאת גופתו של גיבור הספר, מתכנת המחשבים הגאון אנסי טנקדו. טנקדו עשה את הלא-ייאמן: הוא הצליח לשתק את התוכנה הממשלתית ה
חייה של ורוניקה הם לכאורה חיים חסרי דאגה.
היא צעירה, נבונה ויפה.
יש לה משרה טובה והרבה מחזרים.
היא מבלה בבארים תוססים ובמועדוני לילה.
אבל משהו חסר. אין בחייה לא שמחה גדולה ולא עצב של ממש.
כל ימיה דומים זה לזה.
ובבוקר 11 בספטמבר 1997 היא מחליטה למות.
ורוניקה מחליטה למות הוא ספר מפתיע של פאולו קואלו, מחברו של רב-המכר הבינלאומי האל
פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב
כשויקטור בוזגלו הולך לעולמו ביום הולדתו השמונים הוא משאיר אחריו צוואה מוזרה.
שלוש בקשות לשלושה מנכדיו.
מרוני הוא מבקש להיאחז בחברת הסטארט-אפ שלו ולא למכור את חלקו בה אפילו במחיר חייו;
מיונתן הוא מבקש לרכוש תוכנה מסויימת לחיל האוויר;
מגבי הוא מבקש לכתוב ספר המספר את קורותיו ואת קורות משפחתו למן עלייתם ארצה ממרוקו.
לכאורה בק
איפה זה רחוב כינרת, שאלתי את הבחורה שטיילה עם הכלב בלילה בנווה צדק. היא ענתה לי שהיא גרה שם, אז אמרתי לה שאשמח לראות את דירתה כדי להבין מה "הסטנדרט" באזור, כי אני מחפש דירה. עלינו אליה הביתה. היא הציעה לי קפה, אחר כך עוגיות, אחרי זה סיגריה ואחר כך קצת וויסקי.
היא נשכבה לידי במיטה והסתכלנו אחד על השני בעימים. היא הדליקה סיגריה ואני הד