“תקציר הספר בכלל לא נוגע ולא קשור למסר שמעביר הכותב לקורא.
מי שמחפש בספר את העלילה קורא ספר מהסוג שאני מכנה "ספרי טיסה".. כלומר, עלילה בשביל להעביר את הזמן.

אבל למי שקורא בין השורות.. נכונה חוויה אחרת לגמריי. בשביל זה צריך לקרוא אותו.. מממ... קצת אחרת.

הספר הזה משדר מסר מאוד חשוב לחברה הישראלית. התחמנות היהודית אל מול היושרה וההגינות והכישרון היהודי.
וכל זה אל מול ההתנהגויות שאינן "אתיות" או "מוסריות" או "חוקיות" או על "גבול החוקיות" ש.. אינן נחלתם של עדה זו או אחרת. מתואר כביכול "פער עדתי" אלא שאני ראיתי "אחדות" דווקא: האנושיות של כולם בספר הייתה אוניברסלית. ונוגעת ללב.
אולי הסגנון מעט שונה... אבל כולם הוצגו באנושיות כבני אדם.
הספר מציג אנשים מכל הגוונים:
הגונים ומוכשרים וגם "רעים" ולא הגונים. אנשים שונים מעדות שונות.
כשלדעתי ה"שוס".. בספר הוא דווקא ה"רעים" מכל העדות.
אלו שרימו בשביל להתעשר בגדול ואלו שהסתפקו בפשיעה...
בתוך העלילה שזורים סיפורים נוגעים ללב של אנשים עם קום המדינה,
בד בבד עם התעשרויות אגדתיות שנעשו באופן בלתי מוסרי,
תוך תיאור קשר הון-שלטון שלא אתפלא אם הוא מבוסס על סיפורים אמיתיים.
לדעתי כך זה גם היום, לא רק "אז".
על רקע העובדה שהכותב הוא איש משרד החוץ שמסתתר מאחורי שם עט,
נוצר יסוד להאמין שהסיפורים ה"פנטסטיים" מבוססים על מקרים שקרו באמת.
בנוסף בולטת היעדרה של השורה הנפוצה כל כך - "כל קשר בין העלילה והדמויות למציאות מקרי בהחלט"....

ומעבר לזה, הכותב שוזר באירועים שהגיבורים עוברים תובנות פסיכולוגיות מעמיקות, כאילו יש לו הכשרה מקצועית.
אז אם אין לו, הוא כנראה אדם עמוק מאוד, בשל מאוד ובוגר.

תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הספר הזה. סוג של "שלום לתמימות"...

אני ממליצה בחום.”

“ויקטור בוזגלו, פנסיונר חולה בן 80, משאיר אחריו צוואה לבני משפחתו ובה משימה. ויקטור, שעלה לארץ ממרוקו בגיל 40, והיה כל חייו פקיד אפור בהסתדרות, נפטר וצוואתו משאירה למספר בני משפחה משימה מורכבת ולא ברורה.
מה גרם לויקטור לדרוש את דרישתו? מה התכלית למשים? האם יש סיכוי שהעלילה והמעשים יגיעו לתוצאה המקווה.
בסיפור פתלתל אנו נחשפים לעליה ממרוקו בראשית ימי המדינה, לתחלואי ההסתדרות והתנועה השלטת בישראל בשנותיה הראשונות, לדור השני והשלישי של העולים, ועד לימינו אלה - ימים של טכנולוגיה מתקדמת, מרדף אחרי הון, קפיטליזם במיטבו, חברות סטארט-טפ ועוד.”

“בקריאת התקציר עולה רושם שהספר הולך להיות מעניין א ב ל הוא ממש ארוך ודיי משעמם,הוא לא זורם,התאורים ארוכים מדיי,לא סיימתי אותו , לא הייתי ממליצה לקרוא אותו!”

“קשה קשה קשה לכתוב עליו ביקורת,לא חשתי מחובר והתחלתי לעבור דפים”