מדף הספרים של Mr. C - הספרים שדירג
*זהירות ספויילר!*
הכלב היהודי הוא סיפורו של כורש, כלב מיוחד, שנולד בשנת 1935 למשפחה יהודית בגרמניה. זהו סיפור גבורה והישרדות, סיפור על חברות אמיצה הבוחן את משמעותה של נאמנות, ואת משמעותם של החיים בתקופות קשות ובכלל. זהו סיפור המסופר מפי הכלב, מנקודת מבטו של יצור נבון הרואה את העולם מגובה 50 ס"מ מעל פני הקרקע אך עם זאת מיטיב להבחין ולראו
איים בזרם ראה אור בשנת 1970, תשע שנים לאחר מותו של המינגוויי, ובמרכזו תומס האדסון, אמן והרפתקן המזכיר את המינגוויי עצמו.
הנופים הפסטורליים של האיים הקריביים שאותם מצייר האדסון מתחלפים בברים האפלוליים של הוואנה ובמים שורצי הצוללות הגרמניות של קובה בימי מלחמת העולם השנייה.
במיטב כשרונו הבוגר מצליח המינגוויי לשלב בין מערכות יחסי
אדם רוחני הוא בסך הכול אדם שמבקש להבין איך עובד כל העסק הזה של החיים זה הכול. לא פרחי באך ולא יוגה ולא צמחונות ולא מדיטציות. זה לא רוחני. אדם שכל חבריו כבר התחתנו והוא נואש כולו. יושב עם עצמו בשבת בצהרים ושואל - מה קורה פה? למה דווקא אני לא, אז הוא נהיה רוחני או במילים אחרות, כשאלוהים רוצה שמישהו יחפש אותו הוא דוחה לו את השידוך. זה הכול.
לפעמים אני הולך ברחוב, ותוהה לאן כולם הולכים? לאן היא הולכת? ומאיפה לעזאזל הם כולם באים? אני עוצם לרגע עיניים, וחושב האם יש מישהו שבאמת מאושר בפנים. ושאלה נוספת, שגם עולה לפעמים, היא לכמה מהם יש פס קקי בתחתונים? זהו ספרו השני של אילן הייטנר מחבר רב המכר "חוכמת הבייגלה".
תירה, אמר גדי אל פומית הקשר שבצווארונו, תירה כבר. אבו - חאלד קפא אל מול קנה האקדח. אש, אמר גדי. רונן הוריד לפתע את האקדח. חלפה שנה. רונן, שהודח על - ידי ועדת חקירה, נעלם. נעמה, אשתו, יודעת לאן ומדוע: הוא חזר לביירות, להשלים את המשימה. גדי, מפקדו וידידו, החש גם הוא אחריות לכישלון, יוצא לעצור בעדו כנגד כל הנהלים והסיכויים: לטובתו של רונן? לטוב
הנרי צ'נסקי, איש משולי החברה, מסתובב ברחבי אמריקה מחור אחד לחור שני, מעבודה לעבודה, מאישה לאישה, מבקבוק לבקבוק,
"כשאתה שותה, העולם עדיין קיים, אבל הוא לא לופת אותך בגרון."
הוא מוכן לעשות הכל, לא משנה מה, העיקר לשרוד. הוא הכלבויניק של החיים.
איפה זה רחוב כינרת, שאלתי את הבחורה שטיילה עם הכלב בלילה בנווה צדק. היא ענתה לי שהיא גרה שם, אז אמרתי לה שאשמח לראות את דירתה כדי להבין מה "הסטנדרט" באזור, כי אני מחפש דירה. עלינו אליה הביתה. היא הציעה לי קפה, אחר כך עוגיות, אחרי זה סיגריה ואחר כך קצת וויסקי.
היא נשכבה לידי במיטה והסתכלנו אחד על השני בעימים. היא הדליקה סיגריה ואני הד
קוראים לי אנה סאם, אני בת עשרים ושמונה והתחלתי לעבוד כקופאית בסופרמרקט במטרה לממן לימודי ספרות. נשארתי מאחורי הקופה, עם התנועות האוטומטיות, הברכות הנדושות והשאלותה בלתי נמנעות, גם אחרי שסיימתי ללמוד, כיוון שלא מצאתי עבודה במקצוע שלי.
יום עבודה ממוצע שלי כלל שלוש דקות הפסקה על כל שעה מול הקופה, סריקה של 800 מוצרים בשעה והרמה של טון