מדף הספרים של גוגה - הספרים שדירגה

רק נפגשנו במערה, אפילו השתדלנו שלא להגיע לזמן אחר. פתאום היו צבעים ואורות, התקרה התחלפה בקירות, והקירות הסתחררו. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב וטלפון נייד, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. אבל למה המנהל מגלח את שערי? ומה פתאום הוא קוצץ את ציפרוניי?אז פשוט סרחתי ממנו, כמו טיל. "זה ינוש קורצ'ק", סיפרה לי שרון א"כ, "הוא רופא וכאן זה בית ה

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. איפה אנחנו? באיזו שנה? איך נחזור? והנה אנחנו עדים למלחמה על הקמת מדינת ישראל, והנה אנחנו מצויים ברגעים החש

נכנסנו לצערה, והנה אנחנו במנהרת - זמן. פתאום היינו בזמן אחר.אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חוצנים, אפילו שהם לא הכירו את המילה הזאת. אני יודע שהם חשבו שברחנו מבית - משוגעים. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב, וטלפון נייד והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. והנה אנחנו נמצאים בחיפוש הגדול בקבוץ יגור. הבריטים מחפשים נשק מוחבא, מכים את

"הַיי, מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן!´´ פָּנִיתִי אֶל הַמִּנְהָרָה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים, "מַה קּוֹרֶה? תַּסְכִּימִי לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה?" אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת עוֹד לֹא נִסִּינוּ כְּדֵי לַחְזוֹר בַּזְּמַן. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפ

נכנסנו למערה שלנו, מחשפים זמן אחר. דוקא רצינו להיות בתקופת התנ"ך, במלחמת דוד וגלית. והנה היינו בזמן אחר. בעצם במלחמת דוד וגלית מסוג אחר, מתקופה שאינה תקופת התנ"ך. והנה אנחנו משתתפים בפעולותיה של פלוגת האש של "הידיד" - צ'רלס אורד וינגייט. והנה אנחנו מצטרפים לאנשים אמיצים, שלא רק מגינים, אלא גם יוצאים לפעולות התקפה יזומות. והנה אנחנו בע

זָחַלְנוּ וְזָחַלְנוּ בַּמִּנְהָרָה וּלְפֶתַע הִגַּעְנוּ לְקִיר אָטוּם. טִפַּת אוֹר לֹא הִסְתַּנְּנָה פְּנִימָה. לֹא יָכֹלְנוּ לְהִסְתּוֹבֵב וְלַחְזוֹר חֲזָרָה. הִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הָ

הפעם הייתי לבדי. נכנסתי למנהרת - הזמן, והגעתי לתקופה שבה האנשים לא נראו מאוד שונים ממני. אבל הייתי כל כך לבד. בחשבון פשוט ידעתי שהייתי לפני שלושים שנה. כשההורים שלי היו בגילי. האנשים לבשו חלצות לבנות, חלק מהם היו עם טליתות, ונראו מדאגים מאוד. משהו הדליק רדיו, וכלם התאספו סביבו. סיסמאות נשמעו ברדיו ליחידות השונות. הידיעות שהגיעו מהחזי

נכנסנו למערה, רק כדי לבדוק מה קורה בה, ולפתע היינו בתוך מנרת - זמן. פתאום עלה ריח מגעיל במיוחד במנהרה, וחשבנו שכל הביוב של השכונה מציף את המנהרה. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל היינו פתאום בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. כשהבנו איפה אנחנו, כמעט התעלפנו מפחד. למעלה הנאצים חפשו יהודים מבית לבית. ולמטה הקימו ה