הפעם הייתי לבדי. נכנסתי למנהרת - הזמן, והגעתי לתקופה שבה האנשים לא נראו מאוד שונים ממני. אבל הייתי כל כך לבד. בחשבון פשוט ידעתי שהייתי לפני שלושים שנה. כשההורים שלי היו בגילי. האנשים לבשו חלצות לבנות, חלק מהם היו עם טליתות, ונראו מדאגים מאוד. משהו הדליק רדיו, וכלם התאספו סביבו. סיסמאות נשמעו ברדיו ליחידות השונות. הידיעות שהגיעו מהחזית היו איומות ונוראות, היו אנשים שדברו על חרבן המדינה. ומי יאמין לילד מתקופה אחרת, שיספר שהמדינה לא תחרב, ושיהיה שלום עם מצרים? מי לא יחשוב שהוא חולה - רוח?