בנובלה "חתונה בוכרית" נעתר גבר צעיר לבקשת אביו להינשא לאשיה כעורה כדי לפרוע חוב שהוא חב לאביה, אולם אינו מספר לאיש מבני משפחתו שהמניע להחלטתו הוא אישה אחרת, אהובתו האמיתית. ב"פסלים פרסיים" נהפכים חיי הנישואים של רינה וניסן להתגוששות יומיומית ואכזרית בשל סירובה של רינה להביא ילד לעולם. ב"הכנות לאביב" נוסע גבר צעיר לבקר את בת זוגו כב
כלה הנכנסת לחופתה בורה כתינוקת, וחתן שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו, הם גיבוריו של רומאן קצר זה, הכתוב בסגנון בארוקי. סיפור פשוט לכאורה, בשכונה ירושלמית אופיינית, המתגלה עד מהרה כעולם מוזר, שפועלת בו, כמעט בלי הפרעה, חוקיות מעוותת ומסוייטת. `עוגיות המלח` ראה אור לראשונה ב1980-, זכה ב``פרס ניומן`` ואזל מיד עם הופעתו. כעת, במסגרת ``הספריה``, הו
בארבעה-עשר סיפורים המשלבים בדיון ומציאות, דן-בניה סרי חוזר אל בית הוריו, אל רגעי האושר והכאב של ילדותו, שמהם צמחו עולמו הספרותי וסגנונו המוכרים והאהובים. בנדיבות ובחמלה, אך גם במבט חד וביקורתי, סרי מתבונן בשכונת ילדותו ובאנשים שהתגוררו בה, נפרד מהם ובו בזמן מצליח להחיות את עולמם הצבעוני ואת לשונם הססגונית. "אינני בא אל שכונת ילדות
שתי נובלות חדשות של דן - בניה טרי מכונסות בקובץ דגים מתים ביפו. חייט מאיזמיר הנושא סוד אפל נוחת בנמל יפו, למסור צרור מכתבים לאישה בירושלים שאיננו מכיר, ארוחה משפחתית, עסקית לכאורה, מעלה על פני השטח מסכת יחסים קשה וכואבת שמנהלת בחורה מאוהבת עם הוריה ועם עמית לעבודה. שתי הנובלות של סרי נקראות תחילה כקומדיות קלילות של טעויות המתוזמנו
בעל חנות סדקית קטנה שנשותיו מוצאות את מותן בדרכים מסתוריות; נערה המשמשת עדה אילמת לעיוותיהם המיניים של בני משפחתה; פקיד אפור המשוכנע שאשתו מנסה להרעיל אותו - אלה הם כמה מן ה``גיבורים`` בקובץ הנובלות החדש של דן סרי, שהחל לפלס לו נתיב משלו ב``עוגיות המלח של סבתא סולטנה`` (תשמ``א).לקורא ב``ציפורי צל`` צפויה בראש וראשונה חוויה תרבותית מוזרה
אב ובן הולכים לבדם לאורך כביש בין־מדינתי באמריקה החרוכה. דבר לא זע בנוף פרט לאפר המתפזר ברוח. אובך קבוע מסתיר את אור השמש. הכול אפור והקור מקפיא. המים בנהרות עכורים, וצבע הוא רק זיכרון רחוק. הם הולכים לכיוון הים, למרות שאינם יודעים מה מצפה להם שם. אין להם דבר פרט לבגדים הבלויים שלגופם, עגלת סופרמרקט מקרטעת, אקדח טעון בשני כדורים והאח
אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי גדול, בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע; כסרבנית-בשורה אולי בכלל תוכל למנוע אותה ולהציל את בנה. בדרכה אל הגליל היא כמעט חוטפת את אברם, אהוב נעוריה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ברגל, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה ולתת לו כוח: היא