האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם", או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים.
אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים.
האידאות אצלו הן תמיד בשר מבשרן של הד
עונש המוות העסיק את ויקטור הוגו כל חייו, והוא הביע את דעתו הנחרצת נגדו ברבות מיצירותיו. הוא לא הסתפק בכך. הוא התערב בכל הזדמנות שבה עלתה הסוגיה על הפרק, בארצות שונות. הוא ניסה לסייע במאבקים משפטיים לביטול עונש המוות באחדות מארצות אלה, ובעיקר בשווייץ ובפורטוגל, שם נחל המאבק הצלחה.
יומו האחרון של נידון למוות מציג בצורה גבישית וממוק
בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד.
מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה.
ידיגיי ז`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוק
איך היה נראה העולם אילולא היו בו גיבורים אמיתיים?
החיים לא האירו פנים לז'ן וַלזַ'ן, בחור טוב לב התומך באחותו האלמנה ובשבעת ילדיה. כשלמשפחה לא נותר כסף לאוכל, ז'ן גונב כיכר לחם ממאפייה, נעצר ונשלח לכלא לחמש שנים. ולז'ן מנסה שוב ושוב לברוח, אך נתפס, וכך מאריך את מאסרו לתשע–עשרה שנים של מרירות ושנאה. כשז'ן משתחרר סוף–סוף, הוא מגלה שעברו
לאחר עשר שנות עבודה בעיתון 'ניו-יורק טיימס' עוזב ניקולאס גייג' את עבודתו ומקדיש אלת חייו לחקירת עינוייה של אימו ומותה בהיותו בן תשע.
כעבור למעלה משלושים שנה, הוא חוזר לכפר בו עברה עליו ילדותו, שהיה נתון באותם ימים במערבולת מלחמת אזרחים אכזרית.
המקום היה כבוש בידי פרטיזנים קומוניסטים, הכפריים אורגנו ביחידות עבודה, נערות גוייסו ב
הסופרת האמריקנית פלאנרי אוקונור כתבה את קובץ הסיפורים כל מה שעולה מתכנס סמוך למותה ב־1964. הקובץ המבריק הזה הוא מורשתה האחרונה של אמנית הסיפור הקצר ואחת הסופרות הגדולות שהצמיחה ארצות הברית.
סיפוריה של אוקונור מעניקים מבט נוקב על נושאים של גזע, אמונה ומוסר, ויש בהם קומדיה לא פחות מטרגדיה, יופי לא פחות מגרוטסקה, וכל אחד ואחד מהם נוש
סיפור חיים מרתק זה של יהודי בן-תוניסיה, הזורע אור על עולמה של יהדות צפון-אפריקה ועל עברם של המוני עולים, זכה לשבח רב בעולם ובישראל.
"חריפות התיאור, העמקות והדייקנות שבניסוח, עושר הדימויים, הרגישות הבלתי-רגילה לדקויות שביחסים ובמצבים, התפיסה המפוכחת של דמויות וחטיבות חברתיות – ומעל לזה, אומץ-הלב שבניתוח העצמי עד כדי התאכזרות, ו
שוגון (1975) הוא הספר הראשון בסאגה האסיאתית של ג'יימס קלאוול. הוא מתרחש ביפן בשנת 1600. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ימאי אנגלי, "ג'ון בלאקתורן" (המקבל מהיפנים את הכינוי 'אנג'ין', נווט, מאחר שהם לא יכלו לבטא את שמו), נווט והקפטן בפועל של ספינת הסחר ההולנדית אראסמוס, נקלע לחוף יפן כאשר ספינתו התרסקה. הוא נכנס לשירות טורנגה, מצביא פיאודלי רב עו
פרשת מלחמת-האזרחים ביוון בשלהי שנות הארבעים, בין המורדים הקומוניסטיים "אדומי הכומתות" ובין כוחות הממשלה "שחורי הכומתות", נעשית בסיפור זה רקע למלחמה הפנימית בנפשו של פאפא יאנארוס, כוהן הכפר היווני הקטן קאסטלו. דמותו המופלאה ואיש-אלוהים זה, הנושא בלו את מצוקת עמו ונקרע בין שני מחנות של הורגי אחים, מצטרפת אל שורת הדמויות הגדולות. כגו
“קשה לדמיין ספר בן תשעים יותר עכשווי מזה.”
– Kirkus (starred review)
“יצירת מופת… לא ניתן להניחה מהיד.”
– Harper’s Bazaar
האופרמנים, שנכתב ב-1933, מתאר בזמן מאמת את הוורטיגו היומיומי הכרוך במעקב אחר דמוקרטיה ליברלית מתפרקת, דרך עיניה של משפחה יהודית בורגנית אחת.
בימיה התוססים של ברלין בעידן רפובליקת ויימאר, האופרמנים הם סמל למסורת וליציבו
בשנת 1937 נשלח ארנסט המינגווי לספרד כדי לסקר את מלחמת האזרחים. כעבור שלוש שנים סיים לכתוב את הרומן הגדול למי צלצלו הפעמונים: סיפורו של אמריקאי צעיר מהבריגדות הבינלאומיות שסופח ליחידת גרילה בהרי ספרד. זהו סיפור אודות נאמנות ואומץ, אהבה ותבוסה ומותו הטרגי של אידאל.
המינגוויי מתעלה על עצמו ברומן זה, אם בתאור אהבתו של ג'ורדן למריה היפ
יצירת - ענקים המגוללת פרשה הרואית בתולדותיו של העם הארמני: המאבק הנואש של הנצורים במוסה דאג וכליונם, ספר - מופת בתרגום עברי. "הרעיון לכתוב את הספר הזה נולד במארס 1929, בעת ביקור בדמשק, המראה המעורר חמלה של ילדי פליטים בעלי - מומים ומזי - רעב, העובדים בבית - חרושת לשטיחים, נתן לי את הדהיפה האחרונה לגאול מתהום - הנשיה את גורלו המוזר של העם ה
קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרית ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו.
קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים, שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעשה כרוניקה של האנושות כולה.
מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה ולבסוף חזרה אל בדידותו
לטים בוצ´ר, כתב "הדיילי טלגרף", היה חלום. הוא החליט לצאת למסע הרפתקני של אלפי קילומטרים באחד האזורים הקשים והמסוכנים בעולם. בוצ´ר רצה לשחזר את מסעו של סטנלי, גם הוא כתב של "הטלגרף", לאורך נהר הקונגו האגדי במערב אפריקה. חלומו של בוצ´ר נהפך במהרה לאובססיה, כולם הזהירו אותו מפני הסכנות. רבים טענו בתוקף שמדובר במסע בלתי-אפשרי בארץ טרופית
"אבל כל צל הלוא הוא ילדו של האור,
ורק מי שיודע אור וחושך, מלחמה ושלום, עלייה וירידה,
חי חיים אמיתיים."
העולם של אתמול הוא תיאור מרתק ומרגש של תקופה שלמה שחרבה, סגנון ותפיסת חיים שאינם אפשריים עוד. בסגנונו הצח ובהיר המחשבה משחזר צוויג את חיי התרבות של אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים ואת הזעזוע האדיר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה
אפריקנר לבן, איש פשוט עם אמביציות רגילות מוצא שידיד טוב של המשפחה-שחור, מוחזק בידי משטרת הביטחון, ואחרי זמן קצר הסתבר שהוא מת בחדר המעצר. הלבן מחליט לחקור את מותו של ידידו השחור. העניין מסתבך והאימה חודרת לאט-לאט לליבו של הלבן ושל הקורא. מרתק ומפתיע. משטר האפרטהייד במלוא אכזריותו ותפלותו.
בלא מורא מפני המסורת ומפני דעות מקובלות בישרנות שאיננה יודעת רתיעה ותוך חשיפת עצמו, בוחן הסופר הצרפתי הנודע - מבטאה המובהק של יהדות צפון - אפריקה את גורל היהודי בן ימינו, תוהה על יחודו ועל מצבו בין הגויים, ושואל אם יש לו פתרון בעולם המודרני. מספריו תורגמו לעברית "נציב המלח" וכן "יהודים וערבים".
הזמן: 1945. המקום: צ'אנגי, מחנה - שבויים ברוטאלי הנמצא עמוק בשטח הכיבוש היפני. יותר מעשרת אלפי האנגלים, האוסטרלים והאמריקאים הגרים שם סובלים ממחלות, רעב וחום נורא. בעולם דמדומים זה של בני - אדם חיים - למחצה, מנסה גבר אחד, רב - טוראי אמריקאי, להשתלט על השבויים והשובים גם יחד. כל יושבי צ'אנגי שונאים את "המלך" ויראים מפניו. ידידו היחיד הוא ארי