מדף הספרים של Inush - הספרים שדירגה


כאן נמצאים הספרים שקרא והדירוג שנתן לכל אחד מהם.


Inush
בת 36
גדרה



Simania RSS

מדף הספרים של Inush - הספרים שדירגה


מיין לפי: הצג כ:
זהו סיפורה העצוב - מריר - משעשע של בת דור ה- X, החולה באחת המחלות הנפוצות ביותר בעולם הפוסט-מודרני: דיכאון קליני. בשפה גלויה וישירה, כמעט אקסהיביציוניסטית, עם לא מעט הומור עצמי, היא מתארת את דרכה אל תוך ומחוץ לדיכאון, את הקשרים הרומנטיים הלא-מוצלחים שלה, את הווי בני דורה בניו-יורק ובאוניברסיטת הרווארד, ואת מסקנותיה בדבר התרופה שסייעה
חשיש בגיל שתים עשרה... הרואין בגיל שלוש עשרה... עיסוק בזנות בגיל ארבע עשרה... סיפור נעוריה של כריסטיאנה פ. הוא סיפור מדהים, שאינו נותן מנוחה. בגילוי לב חושפני, בדייקנות מפתיעה של זיכרון היורד לפרטים, בפשטות נוקבת עד כדי אכזריות, ובבהירות אינטליגנטית להפליא, מתארת כריסטיאנה את כל מה שעבר עליה ב``שנות הסמים`` שלה, עד אשר עלה בידה - שלא כמ
סיפורו הקסום של נער תמים המטייל בין הכוכבים השונים ונישא על כנפי הדמיון שבה את לב העולם כולו וזכה לאין ספור תרגומים. האיורים הנפלאים, הפשטות שמאחוריה מסתתרות תובנות עמוקות, גורמים לקוראים בני כל הגילים למצא את עצמם בסיפור - כאילו - ילדים זה.
איפה זה רחוב כינרת, שאלתי את הבחורה שטיילה עם הכלב בלילה בנווה צדק. היא ענתה לי שהיא גרה שם, אז אמרתי לה שאשמח לראות את דירתה כדי להבין מה "הסטנדרט" באזור, כי אני מחפש דירה. עלינו אליה הביתה. היא הציעה לי קפה, אחר כך עוגיות, אחרי זה סיגריה ואחר כך קצת וויסקי.   היא נשכבה לידי במיטה והסתכלנו אחד על השני בעימים. היא הדליקה סיגריה ואני הד
כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על - ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למלה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמ
"הי!" אמרתי כשהיא התכופפה והעיפה לי נעל אחת, "מה את עושה?" "מה נראה לך שאני עושה?" היא התחילה להתעסק עם הנעל השנייה. "אני חייב מקלחת", הודעתי לה. "היית מת", היא התקרבה אלי עם המבט המסוכן ההוא בעיניים. צעקתי כששפתיה נדבקו לשלי. "הכאבתי לך, מותק?" שאלה בקול עדין ומתחשב. "שורף פחד," אמרתי. "את מי זה מעניין," היא התחילה למשוך לי את החולצה מה
בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד. הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך. באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל


©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ